לימפומה פוליקולרית היא סוג המשנה השכיח ביותר מבין כלל הלימפומות בדרגה נמוכה (עצלות) ומהווה כ-20-30% מכל הלימפומות שאינן הודג’קין.

לימפומה פוליקולרית הינה לימפומה של תאי B המאופיינת על ידי תאים ממאירים המופיעים בתבנית מעגלית, או דמוית גוש מתחת למיקרוסקופ. זקיקים אלה בעלי צורה לא רגולרית מחליפים את המבנה הרגיל של קשרי הלימפה. אצל יותר מ-90% מהאנשים עם לימפומה פוליקולרית ישנו חלבון הנקרא CD20 על פני התאים הפוליקולריים הסרטניים. חלבון זה מהווה מטרה לחלק מהטיפולים.

כיצד לימפומה פוליקולרית פוגעת בגוף?

לימפומה פוליקולרית נוטה להתנהג כמו מחלה כרונית שבה האנשים חווים תקופות ארוכות של בריאות טובה יחסית. היא נוטה לגדול באיטיות ברוב המקרים וכאשר מתפתחים התסמינים, 80-85% מהאנשים מאובחנים עם לימפומה פוליקולרית בדרגה 3 או 4. הסימן הראשון הנפוץ ביותר של לימפומה פוליקולרית היא נפיחות נטולת כאב בקשרי הלימפה בצוואר, בבית השחי או במפשעה. תסמינים נוספים עשויים לכלול אבדן תאבון ועייפות, קוצר נשימה, מיחושים וכאבים בלתי מוסברים בכל הגוף. בעת האבחנה, לרוב האנשים יש בדרך כלל גידולים במקומות רבים בגוף, ולימפומה פוליקולרית יכולה לעתים להפוך לצורה יותר אגרסיבית של לימפומה שאינה הודג’קין, בדרך כלל לימפומה מפושטת של תאי B. לפעמים לימפומה פוליקולרית יכולה להופיע מחוץ לקשרי הלימפה (לדוגמה בעור) ובמקרה כזה היא נקראת לימפומה פוליקולרית חוץ-קשרית.

במי פוגעת לימפומה פוליקולרית?  

לימפומה פוליקולרית פוגעת בדרך כלל באנשים מעל גיל 50, כאשר הגיל הממוצע בעת האבחנה הוא 60 שנה. רוב האנשים עם לימפומה פוליקולרית הם בני למעלה מ-60 שנה והשכיחות שלה קצת יותר גבוהה אצל גברים מאשר אצל נשים.

האם אנחנו יודעים מה גורם ללימפומה פוליקולרית?

הגורמים ללימפומה פוליקולרית אינם ידועים. היא לא נגרמת על ידי זיהום ואינה מדבקת.

כיצד מטפלים בלימפומה פוליקולרית?  

הטיפול בלימפומה פוליקולרית תלוי במצב האישי. כאשר היא מקומית ומוגבלת לאזור אחד, ייתכן ותינתן רדיותרפיה מקומית. אם הלימפומה הפוליקולרית מצויה בשלב מוקדם ו/או המטופל חופשי מתסמינים, מאומצת בדרך כלל גישה של ‘המתן וצפה’ הכוללת מעקב צמוד על ידי רופא מומחה, עם דחייה של טיפולים פעילים כגון כימותרפיה למועד מאוחר יותר. לאחר שהתסמינים מופיעים, או אם הלימפומה פוליקולרית מתקדמת, נעשה שימוש ברדיותרפיה או כימותרפיה לטיפול במחלה. כימותרפיה עשויה להיות חד-תרופתית תוך שימוש בבנדאמוסטין או בכלוראמבוסיל יחד עם ריטוקסימב, או כימותרפיה משולבת הידועה בשם CHOP (ציקלופוספאמיד, דוקסורוביצין, וינקריסטין ופרדניזולון). הנוגדן החד-שבטי ריטוקסימב ניתן לפעמים כשלעצמו אך ברוב המקרים בצירוף עם כימותרפיה.  ייתכן גם שימוש בטיפול כימותרפי-קרינתי-חיסוני כגון ריטוקסימב עם סימון רדיואקטיבי. חלק מהאנשים עם לימפומה פוליקולרית מתקדמת עשויים בסופו של דבר לעבור השתלה של תאי גזע תוך שימוש בתאי גזע שלהם (השתלה עצמית) או תאי גזע מתורם (השתלה מתורם חיצוני).