תוצאות ממחקר פאזה 1 ב VENETOCLAX ב CLL – פורסם ב’ניו-אינגלנד’ העיתון הקליני המוביל בעולם

תוצאות ממחקר פאזה 1 ב VENETOCLAX בלוקמיה לימפוציטית כרונית חוזרת/עמידה
לטיפול- בדצמבר 2015, פרסם הניו-אינגלנד-(new england journal of medicine)
העיתון הקליני המוביל בעולם, תוצאות של שימוש בתרופה בשם VENETOCLAX= הניתנה
למטופלים עם לוקמיה לימפטית כרונית (CLL) חוזרת/עמידה.

הVENETOCLAX היא תרופה הניתנת בכדורים, ולא דרך הווריד והינה בעלת מנגנון פעולה
חדש לעומת כל התרופות הניתנות כיום לחולי CLL.
Venetoclax מעכבת את הפעילות של BCL-2, חלבון אנטי אפופטוטי חשוב אשר הינו
מרכזי בהישרדות של תאי ה CLL.

המטרות העיקריות של מחקר זה היו לקבוע את פרופיל הבטיחות , פרופיל הפרמקוקינטי
,ומינון נסבל מרבי , יחד עם פיתוח מינון פוטנציאלי ואת לוח זמנים לטיפול בניסוי
שלב 2 ובנוסף, להעריך את שיעורי התגובה ואמצעים אחרים של יעילות התרופה.
המחקר כלל 116 מטופלים, אשר קיבלו בממוצע כבר 3 קווי טיפול למחלתם, וכ- % 39
מהם היו עם מחלה עמידה לטיפול.

כתוצאה ממחקר זה נקבע מינון הבטוח למתן התרופה- עם מינונים העולים מ-20 מ”ג
ליום בשבוע הראשון, עד 400 מ”ג ליום כמינון מטרה.
פרופיל תופעות הלוואי- לאחר שנקבע מתן המינון המומלץ היה נסבל בהחלט.
אחוזי התגובה היו גבוהים וכ79 אחוז מהחולים הגיבו לטיפול, ואף % 20 השיגו
הפוגה מלאה של מחלתם !

לסיכום: מיקוד סלקטיבי של BCL2 עם venetoclax הדגים פרופיל בטיחות מספק, והשרה
תגובות משמעותיות בחולים עם CLL הישנות או SLL, כולל אלה עם תכונות פרוגנוסטיים
גרועות .

חידושים משמעותיים בטיפול בלימפומת הודגקין ובלימפומות אחרות מכנס ASH2015

עדכון בנושא לימפומות מכנס ASH 2015

דצמבר, 2015

כתבה: פרופ’ עירית אביבי

לאחרונה התקיים באורלנדו הכנס השנתי העולמי בהמטולוגיה, בהשתתפות של מעל 20,000 רופאים.

בכנס זה הוצגו חידושים משמעותיים בטיפול בלימפומת הודגקין ובלימפומות אחרות .

 

לימפומת הודגקין, הקרויה על שמו של ד”ר תומס הודגקין ,מאופיינת על ידי תאים לימפוציטים דמוי משקפיים (תאי ריד-סטרנברג), ושכיחה בעיקר בצעירים. מרבית החולים במחלה זו נרפאים לאחר שטופלו בקו טיפול יחיד. מאידך, אלו החווים הישנות מחלתם נזקקים לטיפולים כימותרפים נוספים, השתלה עצמית ולעתים גם לטיפולים ביולוגיים.

 

לאחרונה, התבשרנו על הצלחה רבה בטיפול באמצעות נוגדנים כנגד PD1  בחולים הסובלים ממחלת הודגקין שנשנתה .

בלימפומת הודגקין, אחוז נמוך בלבד מהתאים בבלוטת הלימפה המוגדלת הם תאים ממאירים, והם מוקפים בתאי דלקת ותאי מערכת חיסון מרובים. מסתבר כי תאי חיסון אלו אינם מצליחים לפעול כנגד תאי ההודגקין ולהשמידם.

אחד השינויים הגנטיים שתאי ההודגקין עוברים במהלך הפיכתם  מתאים לימפטים בריאים לחולים,

מערב מקטע בצופן הגנטי האחראי על ביטוי יתר של חלבון “משתק” חיסונית” על פני תאי ההודגקין, חלבון אשר מסוגל להיקשר לחלבון ייחודי על פני תאי מערכת החיסון של המטופל ועל ידי כך ,לגרום להם לאבד זמנית את יכולתם לתקוף את תאי ההודגקין ולהשמידם.

Picture1

תאי ההודגקין מבטאים חלבון “משתק” חיסונית”- PDL-1 ,הנקשר לתאי מערכת החיסון של המטופל וע”י כך גורם להם לאבד זמנית את יכולתם לתקוף את תאי ההודגקין (ציור 1)., נוגדים שפותחו לאחרונה עי מספר חברות תרופות, נקשרים לחלבון ה-PD1 המבוטא על פני תאי החיסון התוקפים, מונעים את הקישור בין החלבון המשתק” הנישא על פני תאי ההודגקין לבין  תאי מערכת החיסון,  וע”י כך ,מביאים “להתעוררות”  תגובה חיסונית כנגד תאי המחלה.

 

נוגדן הנקשר לחלבון ה-PD1 המבוטא על פני תאי מערכת החיסון ,מונע מהחלבון המשתק” (PD1) על פני תאי ההודגקין מלשתק את מערכת החיסון , ועי כך גורם להתעוררות  תגובה חיסונית  כנגד תאי המחלה.

לטיפול זה יש ככל הנראה יעילות ניכרת בחולים במחלת הודגקין, בפרט מתקדמת, ובחלק מחולי לימפומה שאינה הודגקין. טיפול זה הודגם כמביא לתגובה משמעותית ב-87% מהמטופלים עם לימפומת הודגקין שנשנתה על אף קווי טיפול רבים,  ומלווה בתופעות לוואי מעטות יחסית.

 

בחולים הסובלים מלימפומת תאי מנטל הודגמה שוב התועלת בטיפול  אינטינסיבי הכולל השתלת מח עצם בעת השגת תגובה ראשונה. נמצא  כי יש משמעות להשגת תגובה טובה ועמוקה (minimal residual disease) טרם ההשתלה, ממצא התומך בבדיקת יעילותם של משלבי טיפול חדשניים בעת האבחנה, במטרה לשפר את השגת תגובה עמוקה במטופלים טרם ההשתלה.

מאידך, לא הוכח כי טיפול משמר לאחר ההשתלה באמצעות Bortezomib (וולקייד)- טיפול אשר ידוע כיעיל במחלת תאי מנטל פעילה  , מביא להארכת משך ההפוגה המושגת בתום הטיפול. מאידך,ייתכן וטיפול משמר באמצעות הנוגדן כנגד CD20, ריטוקסימאב (מבטרה) , מביא להארכה משמעותית במשך ההפוגה לאחר ההשתלה.

 

בחולים הסובלים מלימפומה דיפוזית אגרסיבית של תאי B  (Diffuse Large cell B cell Lymphoma DLBCL;)- הלימפומה השכיחה ביותר מכלל סוגי הלימפומות בעולם המערבי, נמצא כי ייתכן ומתן Brentuximab vedotinc (BV) במשולב עם R-CHOP  (מבטרה במשולב עם כימותרפיה), מביא  לשיפור בשיעור התגובה של חלק ממטופלי DLBCL  כאשר התייצגו עם מחלה מתקדמת יחסית.

BV   הינו ” נוגדן מצומד” המכוון כנגד חלבון CD30  – חלבון המבוטא על פני תאי לימפומת הודגקין,   ובחלק הממקרים של לימפומה שאינה הודגקין. בעקבות קישורו לחלבון ה- CD30, חלה אינטרנליזציה שלו לתוך התא ,ושחרור חומר  הנישא “על גבו” המפריע לחלוקת התאים והתרבותם וע”י כך ,למותם.

Picture2

ברנטוקסימאב  הנו נוגדן הנקשר לחלבון ה-CD30 המבוטא על פני תאי הגידול, ובעקבות קישורו , מוחדר לתוך תאי הגידול  חומר הקרוי MMAE, המפריע לחלוקת התאים ולהתרבות תאי הגידול.

 

יש לסייג ולומר כי מחקר זה אינו מחקר השואתי, ושיעורי התגובה הושוו למחקרים היסטוריים בהם ניתן R-CHOP בלבד.  יש איפה צורך במחקר המשווה את משלבי טיפול אלו זה מול זה באופן פרוספקטיבי.

מאידך, הוספת Bortezomib לתשלובת R-CHOP במטופלים עם DLBCL  מתת סוג מסוים הקרוי NON-GCB (או ABC), אשר מחלתם נוטה לעתים קרובות יותר להתייצג במעורבות של איברים מחוץ לבלוטות הלימפה, לא הודגמה כמשפרת את תוצאות הטיפול קצרות וארוכות הטווח.

כעת נבדקת בחולים אלו יעילות הוספת טיפול באיברוטיניב, המונע הפעלה של תאי הלימפומה , או לנלידומיד (רבלימיד), המפעיל את תאי מערכת החיסון החובקים את תאי הלימפומה, ,

כשדיווחים ראשוניים מרמזים על כך כי שילובים אלו עשויים בהחלט לשפר את תוצאות תשלובת R-CHOP.

DLBCL, MCL, לימפומה פוליקולית(FL)  ׂ ולאוקמיה לימפוציטרית כרונית ((CLL– כולן מחלות של  לימפוציטים מסוג  B המבטאים על פני שטח התא חלבון הקרוי CD19.

בכנס האחרון הוצג עדכון נוסף לגבי טיפול באמצעות עירוי של ”  תאי חיסון ” של המטופל עצמו , לאחר שעברו תהליך של הנדסה גנטית באמצעותו רכשו “צופן גנטי חדש” המאפשר להם לתקוף באופן סלקטיבי את תאי המחלה.

חלק קטן מתאי מערכת החיסון של המטופל מוצאים מגופו ועוברים שני גנטי בעקבותיו הם רוכשים “צופן גנטי” חדש המקודד להופעת חלבון ייחודי על פני התא החיסוני התוקף, חלבון אשר בצידו האחר נקשר ספציפית ל-19CD על פני תאי הלימפומה ובצדו השני מתפקד כ”מפעיל” של תאי החיסון. בעקבות קשור התא החיסוני התוקף לתאי המחלה, חלה הפעלה של התא התוקף  כך שיפעל להשמדה סלקטיבית של תאי המחלה.

Picture3

תאי מערכת החיסון של המטופל “מושבתים” ואינם מסוגלים לתקוף את תאי הלימפומה ולהשמידם. בטיפול החדשני הנ”ל חלק קטן מתאי מערב החיסון של המטופל מוצאים מגופו (1) ועוברים שני גנטי בעקבותיו הם רוכשים “צופן גנטי” חדש  המקודד להופעת קולטן ייחודי על פני התאי החיסוני התוקף(2), קולטן אשר בצידו האחר נקשר ספציפית לחלבון CD19 על פני תאים החולים ובצידו השני מתפקד כ”מפעיל” של תאי ה- T כנגד התאים איליהם תאי ה T נקשרו(3) . טרם החזר התאים, מקבל  המטופל טיפול כימותרפי יחודי (4) ה”מדלל”  את תאי מערכת החיסון שבגופו,(- תאים שממילא אינם יעילים כנגד תאי הגידול ) , במטרה ” לפנות מקום” לתאים המהונדסים שניתנים לו.

התאים  המהונדסים נקשרים לתאי הגדול  ופועלים להשמדתם, והתקווה היא שחלקם יצרו תאים נוספים שישארו בגופו של המטופל כ”תאי זיכרון” ויהיה בכוחם להתעורר ולהגיב במידה וגידול שוב יתלקח.

 

טיפול זה מוצע כיום במרכזים מחקרים בודדים בעולם ומשמש לטיפול בחולים שמחלתם שנשנתה על אף טיפולים כימותרפים וביולוגים שונים שניתנו.

הטיפול הנ”ל מביא לתגובות טובות בחלק ניכר ממטופלים אשר מחלתם נשנתה, והתקווה היא כי לפחות בחלק מהמקרים יביא ליצירת זיכרון חיסוני בגופו של המטופל, כך שמערכת החיסון תתחיל שוב לפעול במידה ותאי גידול ש”חמקו” יתעוררו מחדש.

 

אין ספק, כי השנים הקרובות תבאנה טיפולים חדשים ויעילים והצלחות טיפוליות משמעותיות .

עוד עידכונים היישר מכנס האיגוד ההמטולוגי האמריקאי – הפעם אודות MPN

 כנס האיגוד ההמטולוגי האמריקאי (ASH 2015) – עדכונים על מחלות מילופרוליפרטיביות

מאת ד”ר נועה לביא

פוליציטמיה ורה וטרומבוציטוזיס ראשונית

  • מחקר אשר כלל מעקב של 7 שנים בטיפול באינטרפרון פגPEG-interferon) ) בחולי פוליציטמיה ורה וטרומבוציטוזיס ראשונית (Masarova L וחבריו)- Peg-Interferon נמצא יעיל עם תגובות ממושכות. תגובה המטולוגית מלאה נצפתה ב-76% מהמשתתפים במחקר, משך תגובה ממוצע- 66 חודשים.

תגובה מולקולרית (ירידה בכמות  (JAK2 נצפתה ב-63% מהחולים עם מוטציה JAK2V617F. 35% מהחולים הפסיקו טיפול בגלל תופעות לוואי. תופעות הלוואי פחתו לאורך זמן.

  • פוליציטמיה ורה קשורה עם מוטציות ב-JAK2. בטרומבוציטוזיס ראשונית, ל-85% מהחולים יש אחת מ-3 “driver” mutations (JAK2, CALR, MPL). בעבודה שבוצעה ע”י פרופ’ Tefferi וחבריו ממאיו קליניק, נלקחו דגימות דם או מח עצם מ-314 חולים עם פוליציטמיה ורה או טרומבוציטוזיס ראשונית, ובוצעה בדיקה של ריצוף (NGS) פנל של כ- 27 גנים הקשורים לממאירויות מילואידיות, על מנת לתאר שכיחות ומשמעות קלינית של מוטציות “non driver” בחולים אלו.

בפוליציטמיה ורה, ל-44% מהחולים זוהו מוטציות נוספות חוץ מ-JAK2, CALR, MPL. ל- 29% מהחולים שנבדקו זוהתה מוטציה אחת, 14% עם 2 ו-1% עם 3 מוטציות. מספר המוטציות השפיע באופן משמעותי על ההישרדות הכללית ועל הישרדות ללא מילופיברוזיס.

בטרומבוציטוזיס ראשונית, מוטציות נוספות מלבד JAK2,CALR, MPL נצפו ב-46% מהחולים, 35% עם מוטציה אחת, 7% שתיים ו-4% 3 מוטציות. מספר המוטציות השפיע משמעותית על הישרדות אך לא על הישרדות ללא מילופיברוזיס.

לסיכום – מחקר זה מלמד אותנו כי לאפיון המוטציות של החולה חשיבות בקביעת חומרת המחלה וקצב ההתקדמות שלה ובעתיד יתכן ולאפיון המוטציות יהיו השלכות על החלטות טיפוליות.

מילופיברוזיס

עדכונים על מעכבי JAK2 ב-MF

3 מעכבי ה-JAK בעלי פעילות קלינית ברורה ומידע בטיחותי מספק הינם: Ruxolitinib (JAKAVI), Pacritinib ו-Momelotinib:

Pacritinib היחידה מבין 3 התרופות שנבדקה בחולים עם רמת טסיות (טרומבוציטים) נמוכה מ-50,000. בעיה שעד עתה לא היה לה טיפול הולם בחולי מילופיברוזיס. נצפו תופעות לוואי גסטרואינטסטינליות (מערכת העיכול) בעיקר.

במחקר שלב 2 שנערך בארה”ב, בחולים בסיכון בינוני ומעלה (על פי DIPSS),ובהיקף של 35 חולים, נמצא כי 43% ו-20% היו להם פחות מ-100,000 טסיות ופחות מ-50,000 טסיות, בהתאמה. תופעות הלוואי הלא המטולוגיות השכיחות ביותר שנצפו הנם של שלשולים (69%) ובחילות (49%) היו בדרגה קלה, אך הדבר גרם להפסקת טיפול בחולה אחד בלבד. ב-42% מהחולים נמצא כי גודלו של הטחול קטן עם הטיפול, ואצל 58% מהחולים  הושגה הטבה בסימפטומים. רק 3 חולים הפסיקו טיפול בגלל ירידת טרומבוציטים.

 

במחקר רנדומאלי שלב 3, אשר השווה pacritinib לטיפול המיטבי שהרופא מציע (best available therapy) נכללו 327 חולים (220 חולים טופלו ב-pacritinib ו-107 חולים טופלו ב-best available therapy).32% מהם עם ספירת טרומבוציטים נמוכה מ-100,000, 15% עם ספירת טרומבוציטים נמוכה מ-50,000.

נמצא כי אצל 25% מהחולים שהיו תלויים במנות דם, הפכו להיות בלתי תלויים במנות דם עם הטיפול ב-pacritinib לעומת 0% בחולים שקיבלו best available therapy. 19% מהחולים שטופלו ב-pacritinib השיגו הקטנה של גודל הטחול בלפחות 35%  תוך 6 חודשים, לעומת 4.7% מהחולים שטופלו ב-best available therapy. חשוב-שיעורי התגובה לא פחתו בחולים עם טסיות נמוכות.

לסיכום – ניראה כי התרופה הנה פתרון יעיל לחולים בעלי ספירת טסיות נמוכה, ברמת סיכון בינונית עד גבוהה, וכי לא נצפו תופעות לוואי משמעותיות.

Momelotinib – במעקב ארוך של טיפול בתרופה זו במחקר שלב 1\2- במשך טיפול ממוצע של 507 ימים- הנתון המעניין והבולט ביותר הנו ש-68% מהחולים שהיו תלויים במנות דם באופן קבוע, הפכו להיות בלתי תלויים במנות דם (לפחות כ 12 שבועות לא נזקקו למנת דם), ואילו 26% מאלו שלא היו תלויים במנות דם, אך עם רמת המוגלובין נמוכה מ-10g/dl, הושגה עליה של לפחות 2g/dl בהמוגלובין.

כרגע מקיימים שני מחקרים נוספים בשלב 3 לתרופה זו, אשר מגייסים חולים גם במספר מרכזים בארץ – האחד משווה ruxolitinib ל-momelotinib ואילו השני משווה momolitinib לטיפול מיטבי בחולים ם ספירות נמוכות שטופלו בעבר ב-Ruxolitinib.

לסיכום –לתרופה זו יתרון לחולים בעלי תלות במנות דם. התרופה נמצאת בשלבי מחקר מתקדמים, וישנם מחקרים פתוחים לגיוס גם בארץ.

Ruxolitinib (Jakavi)– מעכב ה-JAK2 היחידי שאושר לשימוש בחולי מילופיברוזיס עם DIPSS intermediate/high risk. (סיכון בינוני וגבוה)

בכנס עודכנו נתונים של מעקב של 5 שנים על החולים שהשתתפו במחקר COMFORT שבעקבותיו התרופה עברה אישור FDA. מעקב של 5 שנים של טיפול ב-ruxolitinib אישר שהסיכוי למות ירד ב-33% ב-5 שנים, בחולים שטופלו זמן רב ב-ruxolitinib נצפתה ירידה בכמות הפיברוזיס במח העצם ובעומס המוטציה ב-JAK2V617F

טיפול בתרופות שאינן מעכבי JAK2 במילופיברוזיס

על סמך העמקת הבנת המנגנונים הביולוגים של מילופיברוזיס, מספר התרופות החדשות שפועלות במנגנונים שונים הולך ועולה והן נמצאות בשלבים שונים של מחקר קליני

מעכב טלומרז- Imetelstat

הרציונל לשימוש בתרופה זו הנו פעילות טלומרז מוגברת בתאים של חולים עם טרומבוציטוזיס ראשונית/פוליציטמיה ורה, אורך הטלומר (טלומר הוא אזור הקצה של הכרומוזומים, המכילים את החומר התורשתי שבגרעין התא) קצר יותר בחולים עם מחלות מילופרוליפרטיביות, התרופה גורמת להרג של תאים מחולי מילופיברוזיס. במחקר מקדים על 33 חולים, 7 חולים הגיבו לטיפול  היטב, כולל תגובות מלאות בהן מח העצם הפך להיות נורמאלי, וכן נצפו תגובות מולקולריות. כעת התחיל מחקר שלב 2, כטיפול קו שני לאחר כישלון טיפול ב-ruxolitinib והוא נפתח גם במספר מרכזים בארץ.

לסיכום – ניראה כי תרופה זו הצליחה לעזור בחלק קטן מהחולים ולאושש את מח העצם, ללא ביצוע השתלה והנה חדשנית ביותר.

PRM-151 – אנלוג של PTX-2,

חלבון אשר פועל באזורים של נזק רקמתי ומביא לירידה במשקעי פיברוזיס.

בחולי MF נמצא  שרמת PTX-2 בדם נמוכה. במחקר שלב 2 אשר כלל 27 חולי מילופיברוזיס, ב-11 חולים נצפתה ירידה בפיברוזיס במח העצם לפחות בדרגה אחת מהבסיס. הטיפול נתקבל ברמת סבילות טובה. בהמשך, יכלול השלב השני של המחקר חולים שלא סבלו או הראו עמידות ל-ruxolitinib (ג’קאבי) וחולים שלא קיבלו ruxolitinib בגלל ספירת טרומבוציטים נמוכה.

EphA3– הנו רצפטור שישנו באופן סלקטיבי על פני תאים של ממאירויות המטולוגיות ולכן הנו מטרה לטיפול.

KB004 הנו נוגדן המכוון לחלק החוץ תאי של הרצפטור EphA3 וקישור שלו לרצפטור מביא להרג התא. במחקר השתתפו חולים עם ממאירויות המטולוגיות שונות, אשר קיבלו מינונים שונים של התרופה. 3 חולים הציגו תגובה לטיפול, ביניהם חולה עם מילופיברוזיס שהתרופה הביאה לירידה במספר הבלסטים, גודל הטחול, פיברוזיס במח עצם ושיפור בהמוגלובין. כעת נערך מחקר הממוקד בחולי מילופיברוזיס.

שילובי תרופות

שימוש בשילובי תרופות בעלות מנגנוני פעילות שונים על מנת להשיג תגובות עמוקות יותר לטיפול הינו טיפול  רוטיני בממאירויות המטולוגיות שונות וכעת נחקר גם במילופיברוזיס.

לסיכום : בשלב זה תרופות שהוכחו כבעלות פעילות ביולוגית, משולבות עם ruxolitinib (ג’קאבי), על מנת לנסות לכוון טוב יותר כנגד תאי המחלה, ולהשיג תגובה ממושכת (שילובים שנבדקים: ruxolitinib עם panobinostat, HSP90, sonidegib, buparilisib).

השתלת מח עצם בחולי מילופיברוזיס

3 מחקרים פרוספקטיבים בודקים כעת השפעת מתן מעכב JAK2 לפני השתלה.

גישות לטיפול בחולים עם מחלות מילופרוליפרטיביות בשלב הלוקמי

מילופיברוזיס במעבר ללוקמיה (MF in transformation to AML) נחשבת מחלה שונה מלוקמיה חריפה מילואידית (AML) de novo.

ידוע כי בדר”כ חולי מילופיברוזיס במעבר ללוקמיה חריפה (MF in transformation to AML) מגיבים פחות טוב לטיפול המקובל ללוקמיה חריפה (AML) וחולים אלו נזקקים לטיפול כימוטרפי אינטנסיבי ולאחריו השתלת מח עצם מתורם.

בעקבות  מחקרים שהראו תגובה של חולים עם לוקמיה חריפה למינונים גבוהים של Ruxolitinib , ומחקרים אחרים שהראו תגובה של חולים עם מילופיברוזיס במעבר ללוקמיה ל- decitabine (מעכב DNA methyltransferase), כעת מתקיים מחקר קליני של מתן decitabine בשילוב עם ruxolitinib לחולים עם מילופיברוזיס במעבר ללוקמיה חריפה.

 

המסקנה המתבקשת מהדיווח המפורט של דר לביא, שיש מקום להישאר אופטימי כי המחקרים הרבים הנערכים בכל העולם כולל בישראל משפרים כל פעם את מצב חולי ה- MPN  עד שנגיע ליעד הסופי של השגת ריפוי מלאה. אמן.

תודה מעומק לב לדר נעה לביא על הסיכום המפורט.

חולי לוקמיה מסוג ALL – הפיתוחים שבדרך

הטיפול הסטנדרטי כיום בחולי ALL כולל מספר משלבים של תרופות כימותרפיות, במינונים גבוהים, אולם לאחרונה אנו עדים לפיתוחן של מספר אפשרויות טיפול חדשות ממשפחת הטיפולים האימונותרפיים.

חולי לוקמיה מסוג ALL…לעיונכם כתבה שפורסמה ב ynet ותוכל מאוד לעניין אתכם…

לצפייה בכתבה לחצו כאן

 

היישר מכנס האיגוד האמריקאי ASH2015 – טיפול ב CLL

מאת ד”ר תמר תדמור- המכון המטולוגי בני ציון.

 

הכינוס הענק השנתי ההמטולוגי – ASH התקיים השנה באורלנדו בתאריכים שבין 4-8 בדצמבר 2015.

בכינוס זה מובאים כמו בכל שנה, העדכונים ותוצאות המחקרים החשובים ביותר בתחום ההמטולוגי בכלל

ובתחום ה-CLL בפרט.

השנה, בתחום הלאוקמיה הלימפטית הכרונית, עידכונים רבים לגבי מעקב ארוך יותר בתרופות החדשות,

ונסוי שימוש ופיתוח בתרופות חדשות ומבטיחות:

תוצאות מחקר ה- RESONATE 2: מחקר זה השווה שימוש באימברוביקה מול לאוקרן

במטופלים מעל גיל 65.

השימוש באימברוביקה הדגים יתרון בולט על גבי שימוש בלאוקרן עם 91% הפחתה

בסיכון להתקדמות המחלה ו-84% אחוז הפחתה של סיכון לתמותה.

תוצאות מחקר ה-GREEN: פורסם חלק ממחקר גדול זה, בחלק זה אשר כלל זרוע של 158

חולים, פורסם על השילוב של גזייבה עם בנדמוסטין. שילוב זה הדגים פרופיל בטיחות מספק,

ויעילות מבטיחה כולל יכולת גבוהה להגיע ל-MRD (שארית מחלה מינימלית) .

תוצאות שימוש בVENETOCLAX-ABT199: תרופה אשר פועלת במנגנון שונה משאר

התרופות אשר בישמוש בארץ ע”י עיכוב BCL2. יש לציין שכעת נפתחה בארץ תוכנית טיפול

חמלה בתרופה זו- למטופלים עמידים לאימברוביקה עם חוסר 17p-.

הוצגו מספר עבודות על השימוש בתרופה כטיפול יחיד או במשולב עם תרופות

נוספות.

השימוש נמצא יעיל גם בחולים עם מחלה עמידה, לאחר שהתקדמו למרות טיפול

באימברוביקה או בזידליג (Idelalisibׂ), ז”א לקבוצת מטופלים שעד כה לא היה

טיפול יעיל להציע להם.

אינטרציה בין אימברוביקה ותרופות אחרות: עבודה חשובה אשר בוצעה בmayo-

clinic לגבי אפשרות של השפעה על יעילות אימברוביקה בעת נטילה של תרופות

אחרות. יש לזכור שגם תרופות “תמימות” והכרחיות כגון תרופה ללחץ דם, לדלקת

ריאות או לזיהום פטרייתי יכולות להשפיע על רמת האימברוביקה בדם ולכן יש

חשיבות ליידע את ההמטולוג המטפל על כל שינוי בטיפול התרופתי כך שההמטולוג

יוכל לבצע התאמת מינון של האימברוביקה בהתאם.

ACP196: תרופה חדשה דור שני המעכבת את ה-BTK .תרופה חדשה עם פרופיל

בטיחות מבטיח –ז”א עם פחות תופעות לוואי מאשר תרופות אחרות מקבוצה זו, ועם

אחוזי תגובה גבוהים מאוד שנצפו אצל % 95 מהמטופלים.

יש לציין שזמן המעקב במחקרים אלו איננו ארוך ועומד בממוצע על בין שנה לשלוש

שנים, ולכן יש עדיין להמתין כדי ללמוד היטב על הצלחת הטיפולים ופרופיל תופעות

הלוואי לטווח הרחוק, אם כי אין ספק כי אנו חיים בעידן בו הטיפול ב- CLL הולך

ומתפתח בצורה נמרצת ומעודדת ביותר.

כנס ASH 2015

בימים אלו, מתקיים הכנס השנתי של איגוד ההמטולוגיה האמריקאי ASH 2015.

הרופאים ההמטולוגים מכל בתי החולים בארץ ונציגים שלנו, יחזרו עם העידכונים החמים ביותר של מחקרים וממצאים חדשים.
תעקבו כאן לקבלת פרטים…

 

ASH LOGO

טיפול חמלה של ZYDELIG לחולי CLL

אנחנו שמחים להודיע כי לאחר דיון ממשוך עם חברת גילאד (GILEAD), הושגה הסכמה לתת טיפול חמלה בתרופת האידלליסיב (IDELALISIB) או בשמה המסחרי זידליג (Zydelig) ל-50 חולים בפוליקולר לימפומה (FL) ו- 50 חולים בלוקמיה לימפוציטים כרונית (CLL). טיפול החמלה יינתן בהתאם להתוויה הרשומה במינהל התרופות האמריקאי (FDA) והאירופאי (EMA) כדלקמן:

לחולי CLL אידלליסיב יינתן בטיפול משולב בתרופת הריטוקסימאב (מבטרה) לחולי CLL בוגרים בשלב הכרוני שקיבלו לפחות טיפול קודם אחד או כקו ראשון לחולים שיש להם מוטציות מסוג DELETION 17P או TP53 לחולים שראויים לקבל טיפול כימותראפי.

לחולים בוגרים בפוליקולר לימפומה אידלליסיב ינתן בטיפול כתרופה יחידה לאלו שגילו עמידות לפחות לשני קווי טיפול קודמים.

 

חולים שעומדים בקריטריונים ומעוניינים, מוזמנים ליצור עימנו קשר 054-6060422

פרסום ניתוח ביניים של מחקר באימברוביקה עבור חולי CLL

לאחרונה, התפרסם ניתוח ביניים של מחקר מתקדם רב מרכזי, ממדינות שונות בעולם, אשר גם מדינת ישראל השתתפה בו לבדוק את יעילות שילוב חדש בחולים עם לאוקמיה לימפטית כרונית (CLL) .במחקר זה נמצא, כי במעקב חציוני של 17 חודשים, הסיכון להתקדמות המחלה פחת אצל חולים שטופלו באימברוביקה בשילוב עם בנדמוסטין ומבטרה, בהשוואה לחולים שטופלו בפלצבו בשילוב בנדמוסטין ומבטרה.

לוקמיה לימפוציטית כרונית, היא הלוקמיה הנפוצה ביותר במבוגרים במדינות המערב. במשך שנים הטיפול במקובל במחלה כלל כימותרפיה ובשנים האחרונות הוכח יתרון לשילוב של כימותרפיה עם אימונותרפיה (מבטרה, אופטומומאב או גזייבה).

חלק מן החולים מפתחים עמידות לטיפול הנ”ל בשלב זה או אחר.

עד לאחרונה, אפשרויות הטיפול בחולים שמחלתם התקדמה או פתחה עמידות  היו מוגבלות למדי.

לשמחתנו, בשנה שעברה אישר ה-FDA שני טיפולים ממוקדים לחולים עם מחלה מתקדמת או עם עמידות לכימוטפיה.

אימברוביקה היא התרופה הראשונה הניטלת בכדור, אחת ליום וממוקדת בתקיפת ובחסימת החלבון המשמש כ”דלק”   Bruton’s tyrosine kinase (BTK)  לצמיחת הלימפוציטים, תאי הדם הלבנים, הנפגעים בלוקמיה מסוג זה.

“מדובר באחד הניסויים הקליניים הקפדניים ביותר שנערכו בחולי לוקמיה לימפוציטית כרונית. המחקר הוכיח את חשיבותה של אימברוביקה בטיפול במחלה”. הסביר החוקר הראשי במחקר, פרופ’ אשר חנן קהאן, ממאיו קליניק “מצאנו שבשילוב עם טיפולים קיימים אימברוביקה, מאריכה את משך נסיגת המחלה ומשפרת את איכות חייהם של החולים בה”.

מחקר בשלב 2 ונטוקלאקס (Venetoclax) עבור חולי CLL

מחקר בשלב 2 של ונטוקלאקס (Venetoclax) לחולים לאחר הישנות של לוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL) עם חסר כרומוזום 17P מתקרב לסיומו.

החברה המייצרת את התרופה (אבווי) מתכננת להגיש בקשה לאישור התרופה venetoclax לFDA (ארה”ב) ולEMA (אירופה) לפני סוף שנת 2015.

המחקר בדק את היעילות והבטיחות של Venetoclax, שהוא מעכב חלבון של לימפומה של תאי B-2 (BCL-2). התרופה מפותחת בשיתוף פעולה עם ג’ננטק ורוש.

Venetoclax  הוא מעכב חלבון לימפומה תאי B -2  (BCL-2) אשר נבדק לטיפול בחולים עם סוגים שונים של סרטן. החלבון BCL-2 מונע אפופטוזיס של תאים מסוימים, הכוללים לימפוציטים, ויכול לבוא לידי ביטוי בכמה סוגי סרטן. Venetoclax נועד לעכב את הפונקציה של חלבון BCL-2 באופן סלקטיבי.

1 2 3 4

logo

 

לדבר עם מישהו שהיה שם

למעבר לאתר לחץ/י כאן