נטלי גנקין, בת 54 מנתניה, לא עלתה בשנים האחרונות על התחבורה הציבורית. הנסיעה שלה ליום הצילומים של עמותת חלי"ל האור הייתה הפעם הראשונה מזה חמש שנים שהתגברה על המוגבלות שלה בתנועה, וגם על הקושי בראייה, והגיעה בעזרת בתה למרכז תל אביב.

לפני 25 שנה, כשהיא בת 28, הגיעה גנקין לבית החולים אחרי שחשה שלא טוב. רופא שבדק אותה ציין בפניה שמשהו "לא מסתדר לו", שכן גיל ההיריון שלה לא התאים לגודל העובר שברחמה, אבל הסיבה לכך לא ברורה.

לגנקין הומלץ לעבור ניתוח קיסרי כדי לשמור על בריאות העובר, היא הסכימה וכך בשבוע ה-30 להריונה כבר הפכה לאמא. "אחר כך שלחו את השליה לבית החולים הדסה כדי לראות מה הבעיה", נזכרת גנקין, "ונמצא שכל כלי הדם של השליה היו סתומים. המזל שלי הוא שהצילו לי את התינוק ששהה שלושה חודשים בפגייה. אני הרגשתי עייפה, הדם שלי היה סמיך, עברתי בדיקות ונשלחתי להמטולוגית שהתחילה לטפל בי והביאה לי תרופה שאחריה אמרה שלא אוכל ללדת יותר. וזה היה הכימו. האבחנה הייתה סרטן מסוג PV".

ואת רק בת 28. על מה חשבת אחרי ששמעת את הבשורה?

"חשבתי על זה שרציתי עוד ילדים, לא הייתי מוכנה לסוף הזה. אבל עיכלתי והמשכתי הלאה. המלחמה המשיכה. לא הכרתי את המחלה, לא הכרתי את ההשלכות שלה. שנים לקחתי טיפול, כולל הקזות דם אחת לחודש".

בגיל 37 חזרה גנקין לאותה המטולוגית שטיפלה בה, ובישרה לה על תרופה ניסיונית שהיא יכולה לקבל במידה ויש לה עוד את הרצון להיכנס להריון. "ובאמת, חודשיים אחרי שהפסקתי עם הכימו ולקחתי את התרופה, נכנסתי להריון", מודה גנקין, "ובתחילת 2006 ילדתי את בתי השנייה. לא האמנתי שאני בהריון, זה היה כמו נס מבחינתי. ב-2011 ילדתי עוד ילדה, את הקטנה שלי, והיתי מאוזנת עד 2014 ואז הספירות התחילו ליפול לבד בלי תרופה. היה שינוי קיצוני בבדיקות שבמהלכן התגלה שאני סובלת מ-MF".

אז התחיל המרוץ אחרי ההשתלה?

"עשו לי ביופסיה למח העצם ושם התחילה העבודה לקראת ההשתלה. במקביל הטחול גדל למימדי ענק בגלל צלקות במח עצם והמטולוג שלי קיבל החלטה שלא מחכים עוד והולכים להשתלת מח עצם שהצליחה".

נטלי גנקין עבדה במהלך חייה כמורה לאנגלית, אלא שמאז ההשתלה היא לא מסוגלת ללמד עוד. היום היא משתדלת לשמור על שגרה שכוללת פעילות גופנית, אכילה בריאה ובעיקר זמינות לשלושת הילדים שלה. "הם היו לבד בבית בזמן ההשתלה כשבעלי היה איתי בבית החולים כל הזמן. הילדים בעצם טיפלו האחד בשני והחזיקו את הבית כשלא היה מי שיעזור", היא מסכמת.