לוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL), או "סרטן הדם" כפי שמקובל לקרוא לה, מתגלה לרוב כשעוד אין סימפטומים. בעזרת טיפול מתאים החולים יכולים לחיות שנים רבות, ממש כמו עם סוכרת או יתר לחץ דם, וכיום יש גם תרופות כמעט נטולות תופעות לוואי. האתגר: לגלות את המחלה בזמן

לוקמיה, הידועה כ"סרטן הדם", היא מחלה שבה הגוף מייצר עודף של כדוריות דם לבנות, ולכן לא מייצר בצורה יעילה את תאי הדם התקינים. אצל אנשים בריאים כדוריות הדם הלבנות לוקחות חלק משמעותי בפעילות החיסונית ובהגנה על הגוף מפני זיהומים. "לעומת זאת, בלוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL) תאי דם לבנים מסוג לימפוציטים B אינם תקינים והם מתרבים ללא בקרה", מסבירה פרופ' תמר תדמור, מנהלת המכון ההמטולוגי במרכז הרפואי בני ציון בחיפה.

לדבריה, "בשונה ממחלות סרטן אחרות, בלוקמיה לימפוציטית כרונית מהלך המחלה הוא איטי, נמשך שנים, ולרוב אינו אגרסיבי". למעשה, חולי CLL יכולים לחיות עם מחלתם לאורך שנים רבות. כשליש מהם אפילו לא יזדקקו לטיפול.

בישראל מאובחנים כ־500 חולים בכל שנה, בעיקר מבוגרים, כאשר הגיל החציוני באבחון הינו 70־72 שנה. רק 30% מהחולים מאובחנים מתחת לגיל 60. לרוב, המחלה מתגלה באופן מקרי, כשאין תסמינים, בעת ביצוע ספירת דם שגרתית. במקרה של תוצאות חריגות בבדיקת הדם, רופא המשפחה מתייעץ עם המטולוג, שיבחן את ההיסטוריה המשפחתית, יבצע בדיקה גופנית ויבדוק האם קשרי הלימפה, הכבד והטחול מוגדלים. "עבור המטולוג מנוסה האבחנה פשוטה", מסבירה פרופ' תדמור, "היא נעשית על ידי בדיקת דם ובדיקת אפיון של התאים הנקראת 'פלוציטומטריה'. באמצעות הבדיקות האלה ניתן לזהות את המחלה בביטחון רב".

אצל אדם עם לוקמיה לימפוציטית כרונית, הלימפוציטים מתרבים ללא בקרה וחיים זמן רב, כך שנוצר עודף לימפוציטים בזרם הדם. בבדיקה מיקרוסקופית הם נראים דווקא תקינים, אולם בפועל הם יוצרים נזק מאחר שהם תופסים את מקומם של תאי הדם התקינים במח העצם. "כשאנחנו באים לאבחן את המחלה נחפש עלייה משמעותית בייצור כדוריות הדם הלבנות", מסבירה פרופ' תדמור, "הלימפוציטים החריגים עלולים להצטבר בבלוטות הלימפה ובטחול ולגרום לנפיחות, ויכול להיווצר גם לחץ על איברים במידה שהבלוטות המוגדלות נמצאות בתוך חלל הבטן או בית החזה".

עדיין לא ידוע מה הגורמים למחלה, אולם גורם הסיכון המשמעותי ביותר להתפתחותה הוא הגיל. מרבית המאובחנים, כאמור, מעל גיל 60, ומאוד נדיר למצוא חולים צעירים. כמו כן, מחקרים מצאו שיש סיכון מוגבר לתחלואה לאנשים שקרובי משפחה מדרגה ראשונה שלהם חולים בלוקמיה לימפוציטית כרונית.

CLL מוגדרת כמחלה כרונית, וככזו שניתן לחיות איתה שנים רבות. הגישה הרפואית המובילה כיום גורסת שיש צורך לטפל רק במקרים שבהם המחלה הופכת לסימפטומטית ומתחילה לפגוע בתפקודו של החולה. "אם בית החרושת של הדם מסוגל לייצר גם את תאי הלוקמיה וגם את תאי הדם הבריאים – אין כל בעיה ואין כל צורך לטפל", מסבירה פרופ' תדמור, "אולם במקרים שבהם המחלה משתלטת על מח העצם ויש ירידה בייצור של כדוריות דם אדומות או המוגלובין, נוצרת פגיעה באיכות החיים של החולה וזהו מצב שמצריך טיפול". בנוסף, כאמור, גם במקרים שבהם בלוטות הלימפה גדלות באופן משמעותי ולוחצות על איברי פנים כמו מעיים וקיבה – יש צורך להתחיל טיפול.

"מבחינה סטטיסטית, 30%־40% מהחולים אינם זקוקים לטיפול במשך כל חייהם, וכ־60% יזדקקו לטיפול מספר שנים לאחר האבחנה הראשונית", מסבירה פרופ' תדמור.מכיוון שמדובר באנשים שחיים עם המחלה לאורך שנים, יש צורך בטיפולים עם שכיחות נמוכה של תופעות לוואי, כאלה שאינם פוגעים באיכות חייהם. זאת בניגוד למקרים שבהם צריך ליטול תרופה לפרק זמן קצר והטיפולים יכולים להיות אגרסיביים יותר. "רוב החולים עם CLL הם מבוגרים עם מחלות רקע", מסבירה פרופ' תדמור, "כשאנחנו בוחרים את הטיפול עלינו לקחת בחשבון שרבים מהם סובלים מסוכרת או יתר לחץ דם ולכן צריך להתאים להם טיפולים שלא יסכנו אותם. עד לפני כשנה היינו מטפלים ב־CLL בשילוב של כימותרפיה וטיפול ביולוגי, אולם אשתקד חלה מהפכה בתחום, וכיום כמעט ולא נותנים טיפול כימותרפי".למעשה, כל הטיפולים הניתנים היום הם על בסיס תרופות ביולוגיות, המחולקות לשלוש קבוצות עיקריות. הראשונה: טיפול בנוגדן חד־שבטי מסוג אנטי CD20 – תרופות המכילות נוגדנים נגד חלבון המבוטא על גבי התא האופייני ללוקמיה. זהו טיפול ספציפי נגד המחלה והוא ניתן בעירוי, אך יש לתת אותו בשילוב עם טיפול נוסף.

השנייה: מעכבי BTK – טיפול שמונע את התרבות תאי B הפגומים. קבוצת הטיפול הזו הייתה הראשונה שבה הטיפול ניתן בכדורים ולא בעירוי, מה שמגדיל מאוד את הסיכוי שהחולה יתמיד בו. היא חוללה מהפכה של ממש, מפני שבאמצעות הטיפול הזה ניתן לשלוט במחלה כל עוד המטופל נוטל את התרופה, בניגוד לטיפולים שהיו עד אז. למעשה, הסרטן הופך למחלה כרונית כמו סוכרת או יתר לחץ דם אפילו עבור חולים הנחשבים בסיכון גבוה להתקדמות המחלה. "בקבוצה זאת קיימים כיום בסל התרופות טיפולים חדשים, משופרים ומדויקים יותר, כך שפרופיל תופעות הלוואי שלהם נמוך מאוד. זה משמעותי מאוד עבור מטופלים", מסבירה פרופ' תדמור.הקבוצה השלישית: מעכבי BCL2 – תרופות שתפקידן לשנות את מנגנון המוות המתוכנן של התא ולמעשה לאפשר לו למות. הטיפולים מהקבוצה הזו משולבים לרוב עם טיפולים מקבוצות אחרות."ההחלטה על התחלת טיפול וסוג הטיפול נבחנת בכל מקרה לגופו", אומרת פרופ' תדמור, ומוסיפה: "לרצון של המטופל יש משקל משמעותי בבחירת הטיפול".

בשנים האחרונות חלו תמורות משמעותית בטיפול ב-CLL. "לוקמיה לימפוציטית כרונית הפכה למחלה שאנו מצליחים לשלוט בה ולהבטיח איכות חיים ואריכות חיים למטופלים הסובלים ממנה", מסכמת פרופ' תדמור, "באמצעות בדיקות דם פשוטות לספירת תאי דם, ומודעות גבוהה לנושא, נוכל להציל בני אדם רבים בטרם יגיעו למצבים מסכני חיים".

"כשאובחנתי עם לוקמיה, תוחלת החיים עם המחלה עמדה על שלוש שנים בממוצע. כיום ניתן לחיות איתה שנים רבות – כמעט כמו אדם בריא. סל הבריאות מנגיש הרבה מאוד טיפולים מצילי חיים לחולים בישראל, אך האתגר לקבלם הולך ונהיה קשה יותר ויותר משנה לשנה", אומר גיורא שרף, מנהל עמותת "חליל האור" – הבית של חולי סרטן הדם בישראל. לדבריו, קיימת חשיבות גדולה לא רק להארכת תוחלת החיים של החולים, אלא גם לאיכות החיים שלהם. "במקרים שבהם הטיפול מאריך חיים אבל קיימות תופעות לוואי קשות שמקשות על המטופל לתפקד ולנהל חיי משפחה וחברה, החולה סובל ועלול גם להפסיק את הטיפול", מסביר שרף, "לשמחתנו, בשנים האחרונות נוספו תרופות חדשות שלא פוגעות באיכות החיים של החולים, ולכן חשוב שנציגי החולים ישתתפו בדיוני ועדת סל התרופות, ישמיעו את קולם, ויסבירו מתוך ניסיון אישי מה ההשפעה של כל טיפול על היכולת לנהל חיי משפחה, לעבוד ולתפקד, בעת ההחלטה על הכללת תרופות חדשות".עמותת "חליל האור" נוסדה לפני תשע שנים עבור חולי סרטן הדם ובני משפחותיהם. העמותה מתמקדת בארבעה נושאים עיקריים: העצמת החולה באמצעות הבאת המידע העדכני והחדש ביותר; עזרה ותמיכה נפשית; מיצוי זכויות וייצוג והצגת הפרספקטיבה של החולים בפורומים שונים בארץ ובעולם.