לוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL/SLL)

בנוסף לשיחה על ההיסטוריה הרפואית שלכם ובדיקה גופנית, רופא.ת המשפחה שלכם יבקשו מכם לבצע מספר בדיקות שעוזרות להבין האם מדובר ב-CLL וכיצד להתאים את המעקב והטיפול. אם עולה חשד ללוקמיה, השלב הבא הוא לפנות להמטולוג.ית – רופא.ה שמתמחה במחלות דם.

הבדיקות באבחון ראשוני כוללות:

ספירת דם מלאה (CBC) – בדיקת דם שבודקת את מספר תאי הדם האדומים, הלבנים והטסיות, וכן את רמת ההמוגלובין. בדיקת הדם תכלול מדדים נוספים. אם בבדיקת הדם יש עלייה ניכרת בספירת הלימפוציטים ומדדים נוספים המעלים חשד ללוקמיה, יתבצעו בדיקות נוספות: 

איפיון תאים – בדיקה דם מתקדמת שמזהה את סוג תאי הדם ואת המרקרים שעל פני התא. היא עוזרת לאשר את האבחנה בצורה מדויקת.

דגימת מח עצם (ביופסיה) – ברוב המקרים, אבחון CLL מתבסס על בדיקות דם, שכן בדיקות דם מספקות היום המון מידע. אבל לפעמים יהיה צורך במידע נוסף כדי לקבל תמונה מלאה על המחלה, ואת זאת אפשר לקבל באמצעות דגימה ממח עצם. את הדגימה לרוב לוקחים מעצם הירך האחורית, תחת הרדמה מקומית, ולעיתים גם טשטוש קל, כדי להפוך את התהליך לנוח יותר. 

במעבדה יבדקו את תאי הלוקמיה כדי להבין מהי השפעת המחלה בגופכם ואיזה טיפול יתאים. 

בדיקות נוספות – לאחר האבחנה יבוצעו בדיקות גנטיות, בדיקות להערכת רמת נוגדנים ובדיקות אחרות שיכולות להשפיע על תכנון הטיפול.

קיימים סוגים שונים של טיפולים עבור אנשים עם CLL. חלק מהטיפולים הם טיפולים סטנדרטיים, כלומר, אלו שנמצאים כיום בשימוש נרחב, וחלק מהטיפולים נמצאים במחקרים קליניים. מחקר קליני הוא מחקר שמטרתו לשפר את הטיפולים הקיימים או לבדוק טיפולים חדשים. כאשר מחקר קליני מראה שטיפול חדש יעיל יותר מהטיפול המקובל, הוא עשוי להפוך לטיפול הסטנדרטי החדש.

אפשרויות טיפול מרכזיות ב-CLL

מעקב פעיל  (Watch & Wait)

במצבים רבים, במיוחד כאשר אין תסמינים, אין צורך להתחיל בטיפול מיד. במעקב פעיל עוקבים מקרוב אחר מצב המחלה באמצעות בדיקות דם וביקורים תקופתיים, ומתחילים טיפול רק אם מופיעים תסמינים או חל שינוי במחלה. שיטה זו יכולה להתאים גם למטופלים עם מחלה מתקדמת יותר שאין להם תסמינים משמעותיים.
למידע נוסף בנושא – לחצו כאן

טיפול ממוקד  (Targeted Therapy)

טיפול ממוקד מבוסס על תרופות הפועלות ישירות על תאי הסרטן ומנסות לפגוע בהם בצורה מדויקת.

המטרה היא לזהות מנגנונים מסוימים בתאי ה- CLL ולהפריע לפעילותם, כך שהתאים הסרטניים ייפגעו יותר מאשר התאים הבריאים.

קיימים סוגים שונים של טיפולים ממוקדים המשמשים לטיפול ב־CLL.

הטיפולים הממוקדים יכולים להינתן במשלב של תרופות בטיפול מוגבל בזמן או תרופה יחידה הניתנת ללא הפסקה. בחירת הטיפול תלויה במאפיני המחלה, גיל החולה, מחלות הרקע של החולה והעדפותיו. 

נוגדנים חד-שבטיים

נוגדנים מסייעים למערכת החיסון של הגוף לזהות את תאי הלוקמיה ולהשמיד אותם. נוגדנים חד-שבטיים מיוצרים במעבדה והם מכוונים ישירות לתאי הלוקמיה. הם מסוגלים להרוג תאים, לעצור את גדילתם, או לפגוע ביכולתם להתפשט. הטיפול בנוגדנים חד-שבטיים ניתן בעירוי לווריד, בדרך כלל במרכזי יום. תופעות הלוואי קלות יחסית וניתנות לשליטה. לעיתים משלבים נוגדנים חד-שבטיים עם טיפול ממוקד.  

כימותרפיה 

כימותרפיה מבוססת על תרופות שמטרתן להרוג את תאי הסרטן או לעצור את חלוקתם. הטיפול יכול להינתן בכדורים (בבליעה) או בעירוי (דרך וריד בזרוע או ביד). כאשר הכימותרפיה ניתנת בעירוי או בבליעה, היא פועלת בכל הגוף.

לעיתים משלבים כמה תרופות יחד (כימותרפיה משולבת) לשיפור יעילות הטיפול. כימותרפיה משולבת ניתנת לרוב במחזורים, עם הפסקות מנוחה ביניהם כדי לאפשר לגוף להתאושש מתופעות הלוואי. במרבית המקרים אין צורך באישפוז, וניתן לקבל את הטיפול במסגרת מרכז טיפולי יום בבית החולים. עם זאת, בהתאם לסוג הכימותרפיה ולמצבכם הבריאותי, ייתכן שלפעמים יהיה צורך באשפוז קצר לצורך טיפול או השגחה.

חשוב לומר שכיום כבר כמעט ולא תינתן כימותרפיה ל- CLL כטיפול בקוים ראשונים.

השתלת תאי גזע  (Bone Marrow / Stem Cell Transplant) 

לעיתים רחוקות, לרוב במקרים של מחלה אגרסיבית, משלבים השתלת תאי גזע  לשיקום תהליך יצירת הדם. זהו טיפול שעשוי להיות יעיל מאוד, אך הוא כולל גם סיכונים משמעותיים, ולכן הוא מוצע רק כאשר התועלת עולה על הסיכונים. 

טיפולים תומכים

בנוסף לטיפולים הממוקדים ב-CLL, ישנם גם טיפולים תומכים שמטרתם להקל על תסמינים ולשמור על בריאותכם במהלך הדרך. טיפולים אלה יכולים לכלול אנטיביוטיקה למניעה או לטיפול בזיהומים, עירויי דם או טסיות במקרה של מחסור בתאי דם אדומים או טסיות, וכן סטרואידים הניתנים לעיתים כחלק מהטיפול המשולב עם כימותרפיה. טיפולים אלו מסייעים לשמור על יציבות ולהרגיש טוב יותר בזמן הטיפול.

תרופות מחקר

השתתפות במחקר קליני יכולה לעיתים להיות אפשרות טיפול טובה, שכן מחקרים בודקים טיפולים חדשים ויעילותם בהשוואה לטיפול המקובל. רבים מהטיפולים הסטנדרטיים היום התבססו על מחקרים קודמים. השתתפות במחקר גם תורמת להתקדמות הרפואה ולעתיד הטיפול בסרטן, גם אם הטיפול הנבדק אינו מוכח עדיין. ניתן להצטרף למחקרים בשלבים שונים של הטיפול, בהתאם להתאמה ולשלב המחלה .מי שמשתתף במחקר עשוי לקבל את הטיפול המקובל או טיפול חדש ומבטיח. חשוב שאנשים השוקלים להשתתף במחקר קליני יבינו מה המטרה של המחקר ובמה השתתפות במחקר כרוכה. הרופא או הרופאה שלכם הם הכתובת הטובה ביותר להבין אם השתתפות במחקר מסויים יכולה להתאים לכם. 

כל טיפול יכול לגרום לתופעות לוואי, אך סוג התופעות וחומרתן תלויים בסוג הטיפול ובתגובה האישית של כל אחד לטיפול. ככל שהטיפול עוצמתי יותר, כך תופעות הלוואי נוטות להיות מורגשות יותר.

תופעות הלוואי האופייניות לכימותרפיה נובעות מכך שהיא נוטה להרוס גם תאים בריאים. הסיבה לכך היא שכימותרפיה הורסת תאים שמתרבים במהירות, כמו תאי הלוקמיה, אך עלולה להשפיע גם על תאים בריאים בגוף שמתחלקים מהר – למשל תאי שיער, תאים ברקמות הפה והמעיים, ותאי מח העצם. 

חשוב מאוד לעדכן את הרופא או האחות על כל תסמין חדש שמופיע במהלך הטיפול. ברוב המקרים אפשר לטפל בתופעות הלוואי והן נוטות לחלוף עם הזמן.

מתי לפנות לרופא או לבית החולים

במהלך הטיפול חשוב להיות קשובים לגוף, ולפנות מיד לרופא או לבית החולים אם מופיע אחד מהתסמינים הבאים:

• חום של38°C  או יותר, גם אם ירד לאחר מכן, ו/או צמרמורות חזקות
• דימום או הופעת שטפי דם, למשל דם בשתן, בצואה או בליחה, דימום מהחניכיים או דימום ממושך מהאף
• בחילות או הקאות שמונעות לאכול, לשתות או נטילת תרופות  
• שלשול חמור, כאבי בטן חזקים או עצירות ממושכת
• שיעול מתמשך או קוצר נשימה
• הופעת פריחה, אודם בעור או גירוד חדש
• כאב ראש שאינו חולף
• כאב או רגישות חדשה בכל אזור בגוף
• פציעה או חתך
• כאב, נפיחות, אדמומיות או מוגלה בכל מקום בגוף

אם יש ספק, עדיף להתייעץ עם הרופא.ה כדי לוודא שהכול תקין.

תופעות הלוואי מטיפול ב-CLL:

השפעה על ייצור הדם

הטיפולים הממוקדים, הנוגדנים החד שבטים והכימותרפיה יכולים להשפיע על היכולת של מח העצם לייצר תאי דם חדשים. בעקבות זאת, מספר תאי הדם האדומים, הלבנים והטסיות יכול לרדת.  זמן ההתאוששות משתנה בהתאם לסוג הטיפול.

כאשר הטסיות נמוכות, יש נטייה לדמם בקלות או לפתח שטפי דם. במצב כזה לעיתים יינתן עירוי טסיות כדי להגן עלייך מדימום.

כאשר כמות כדוריות הדם האדומות יורדת, גם רמת ההמוגלובין יורדת ועלולה להתפתח אנמיה – תחושת עייפות, חולשה או קוצר נשימה. אם רמות ההמוגלובין נמוכות במיוחד, ייתכן שיומלץ על עירוי דם שיעזור לשפר את ההרגשה.

סיכון לזיהומים

לעיתים הטיפולים יכולים להביא לירידה משעמותית בספירת תאי הדם הלבנים  – זה הזמן שבו הגוף רגיש יותר לזיהומים. 

בתקופה זו מומלץ:

• להימנע מהתקהלות ומקרבה לאנשים חולים במחלות מדבקות (כמו שפעת, צינון או מחלות ויראליות אחרות).
• להקפיד על מזון מבושל וטרי
• לפנות מיד לטיפול רפואי במקרה של חום או צמרמורות – אלו סימנים אפשריים לזיהום ולכן מחייבים טיפול באנטיביוטיקה.  

לעיתים תינתן תרופה שמזרזת את התאוששות תאי הדם הלבנים המגנים מפני זיהומים (נויטרופילים). התרופה ניתנת בהזרקה תת-עורית ועוזרת למערכת החיסון להתאושש מהר יותר. 

עייפות

עייפות יכולה להיות אחת מתופעות הלוואי לטיפולים. חשוב לאפשר לגוף לנוח, אבל גם לשמור על פעילות מתונה כמו הליכה קלה, שיכולה לסייע בהפחתת תחושת העייפות ובהחזרת האנרגיה בהדרגה.

פוריות

חלק מהטיפולים הכימותרפיים וההקרנות עלולים להשפיע על הפוריות, באופן זמני או לצמיתות. אם זה נושא שמעסיק אתכם או חשוב לכם,  כדאי לשתף בכך את הרופא או הרופאה כבר לפני תחילת הטיפול, כדי לבחון יחד אפשרויות לשימור פוריות ולהתאים את התוכנית הטיפולית לצרכים האישיים שלכם.

מנופאוזה מוקדמת

יש טיפולים שעלולים להשפיע על פעילות השחלות, מה שיכול להוביל להפסקת הווסת ולהופעה מוקדמת של תסמיני מנופאוזה. שינויים כמו גלי חום, תנודות במצב הרוח, יובש בנרתיק או ירידה בחשק המיני יכולים להקשות עליך ולפגוע בצורה נוספת באיכות החיים, אבל הם ניתנים לטיפול. אם את מבחינה בשינוי במחזור החודשי או בתסמינים חדשים, חשוב לעדכן את הצוות המטפל כדי שנוכל ללוות אותך ולמצוא יחד פתרונות שיקלו עלייך.

דימוי גוף, מיניות ופעילות מינית

שינויים חיצוניים כמו נשירת שיער או שינויי עור, יחד עם העייפות שלעתים מלווה לטיפול, יכולים להשפיע על תחושת הביטחון והנוחות עם הגוף – וזה טבעי לגמרי. ייתכן שתהיה ירידה זמנית בחשק המיני, אך ברוב המקרים החשק חוזר בהדרגה כאשר הגוף מתאושש והטיפול מתקדם. מותר לקיים יחסי מין בתקופת הטיפול ואחריה, רק חשוב להשתמש באמצעי מניעה במשך כשבוע לאחר כל טיפול, כדי למנוע חשיפה אפשרית לשאריות התרופה.

מוזמנים לצפות בהרצאה בנושא