שוחחנו עם ד"ר בתיה אבני, מנהלת יחידת אשפוז יום מח עצם במחלקה להשתלות מח עצם, המרכז הרפואי הדסה בירושלים על המשמעות בבחירת ההמטולוגיה כהתמחות, החשיבות של הקשר עם המטופלים והאהבה לחיים.
"הקשר מלא המשמעות עם המטופלים, שנמשך לאורך זמן והופך את הליך הטיפול למאוד אישי, ביחד עם האתגר בטיפול בחולים המטולוגים, הביא אותי להחלטה לבחור בתחום"
כתב: אבי יופה
ד"ר בתיה אבני היא רופאה עם נפש של אמן. מאז ומתמיד קצת ציירה, קצת פיסלה, בשנים האחרונות היא גם קצת רוקדת סלסה להנאתה. הכל כדי להכניס הרבה נשמה ושמחה לחיים. כי זה מה שמאפיין את ד"ר אבני מעל הכל – עיסוק שסובב ראשית כל סביב החיים, ונוגע גם במוות כחלק מהמסע. אבל קודם כל חיים.
"התחלנו, אני ושתי חברות, עם הסלסה קצת לפני הקורונה", אומרת ד"ר אבני, "אבל ברור לי בכל יום מחדש שאני במקום הנכון. אני מאוד רופאה. אם לא הייתי רופאה אולי הייתי בוחרת להיות חוקרת במשרה מלאה בתחום שקשור לביולוגיה, נושא שאני מתעסקת איתו גם היום".
קשר מלא משמעות
ד"ר בתיה אבני, מנהלת יחידת אשפוז יום מח עצם במחלקה להשתלות מח עצם, המרכז הרפואי הדסה בירושלים, הגיעה לבית החולים כי נאמר לה ששם המקום הטוב ביותר להתמחות בהמטולוגיה אצל הפרופסור דינה בן יהודה.
"אחרי שסיימתי את ההתמחות בפנימית לא ידעתי כל כך לאן אני רוצה להמשיך", מפרטת ד"ר אבני על הבחירה שלה בהמטולוגיה, "נשארתי עוד שנתיים כרופאה מומחית במהלכן ניסיתי להבין מי החולים שמאתגרים אותי הכי הרבה. גיליתי שמדובר בחולי הלוקמיה ששכבו אצלנו במחלקה, ומשם החלטתי להיות המטולוגית".
ד"ר אבני, 53, תושבת נס ציונה, מעידה על עצמה שהיא קודם כל אוהבת את הקשר עם המטופלים שנמשך לאורך זמן, מה שהופך את הליך הטיפול למאוד אישי. "זו הסיבה שבגינה בחרתי בתחום", היא אומרת, "בגלל הקשר מלא המשמעות. מעבר לכך שלרפא חולה עם מחלה כל כך משמעותית מביא סיפוק עצום, וגם הנושא מעניין מאוד ומביא אותך לכל כך הרבה כיווני חשיבה ויכולת להתפתחות. ותמיד יש עוד הרבה לאן להתפתח, גם ברמה של הטיפול בחולה וגם ברמה של המחקר".
יש רגע של הצלחה שאת זוכרת במיוחד?
"אין רגע אחד. כל רגע שאני יושבת במרפאה באשפוז יום ומגיע אליי מטופל שהשתלנו לפני כמה שנים וחזר למעגל החיים, זה וואו. זה רגע שאומר שבחרנו נכון. רוב הרגעים הם כאלה, אבל יש גם עצובים ופחות טובים. אנחנו לא תמיד מצליחים".
מה השתנה בטיפול בעשור האחרון ומה עתיד להשתנות בהמשך?
"התחום משתנה כל הזמן וטיפולים הופכים יותר ויותר מוכוונים עם התייחסות אישית למדדים שמאפיינים את המטופל עם הסתכלות פחותה יותר על כך שכולם אותו הדבר. זה קורה בצעדים קטנים אבל אנחנו ממש שם. יש התקדמות לכיוון הרפואה הפרסונלית, ומעבר לכך אנחנו משתילים ונותנים מענה לאוכלוסיות יותר בגירות. אם פעם היינו משתילים עד גיל 55 עלינו לאזור גיל 60, והיום אנחנו כבר ב-70 ואף למעלה מכך. וזה אתגר בפני עצמו. גם כל הזמן נכנסות טכנולוגיות חדשות, ולפעמים אתה מסתכל על דברים וחושב שממש מדובר במדע בדיוני אבל הוא יוצא לפועל".
איך את מעריכה את רמת הטיפול שמקבל החולה בישראל לעומת חולים במדינות אחרות בעולם?
"סל הבריאות שלנו הוא מהמפנקים בעולם, והיכולת שלנו לתת לחולים את הקידמה היא מטורפת. אנחנו מדינה שבאופן יחסי מכניסה דברים מהר לסל התרופות אחרי אישור FDA, לפחות בכל מה שקשור להשתלות".
למען המטופלים
ד"ר אבני מונתה לאחרונה לתפקיד מזכירת החוג של רופאי השתלת מח עצם, והיא נבחרה להוביל את כנס המושתלים ה- 4 של חלי"ל האור, שייצא לפועל בחודש יוני הקרוב. הכל במטרה לתת למטופלים רווח גדול הרבה יותר בכל הקשור לידע שיונגש להם, ולחשוף אותם לעולמות תוכן שהם לא לגמרי חשופים אליהם היום.
"החוג שלנו פעיל, עובד, והמטרה היא להמשיך לעשות כמה שיותר למען המטופלים", מבהירה ד"ר אבני, "ופה אני רואה את התפקיד שלי: בימי עיון לרופאים ולמטופלים, בשיח מול חברות תרופות, ולהמשיך להכניס תרופות חדשות לסל".
היום חולים מגיעים עם הרבה יותר ידע מאשר בעבר על ניהול המחלה שלהם. איך את רואה את זה?
"זה מאוד חשוב שחולים יהיו חלק מהתהליך. ידע זה כוח, ידע זה היכולת לשלוט בחיים שלך ולכן הוא מאוד חשוב. כמובן שכל מה שקשור לידע צריך להיות מועיל ולא מאיים, זה חבל דק. אפשר להציג למטופל את כל ספקטרום הדברים שעלולים לקרות לו וזה יכול להפחיד, ורוב הסיכויים שלא יפגשו חלק מהדברים ואז אתה כמטפל מזיק יותר ממועיל. מנגד ידע כן מביא את המטופל לעשייה וללקיחת אחריות, להבנה של השאלה למה הוא לוקח כל כך הרבה תרופות והקפדה על זה. חייבים להעניק ידע ולדאוג לכך שהוא יעבור בצורה נכונה ולא מאיימת".
איך את רואה את תפקידן של עמותות החולים כמו חלי"ל האור במערך הטיפול והתמיכה בחולים ובבני משפחותיהם?
"עמותות חולים זה כלי חזק ביותר ומאוד חשוב. קודם כל זה יכול לתת המון כוח לחולים. גם לגייס אותם לתהליך וגם לעזור להם בהרבה מקומות שהמערכת לא נותנת מענה כולל. זה גם נותן המון מנקודת המבט של המטופל. פעמים רבות רואים את המקום והעשייה שלנו ממקום המטפל ועמותות החולים בהחלט יכולות לבוא ממקום המטופל, לעזור יותר מכיוון אחר ולהאיר לצד המטפל איפה צד המטופל צריך יותר".