אריה ינקו ניגש לבצע בדיקת דם שגרתית בהמלצת הדיאטנית, ואז החל כדור השלג שהתברר בסוף כלוקמיה. היום הוא כבר נקי מסרטן, אבל עם תובנות חדשות על החיים שהתהפכו ביום אחד בחג הפסח בשנה שעברה

אבי יופה

אריה ינקו, חקלאי ממושב נבטים, היה עסוק עד לפני כשנה וחצי בשני הדברים שמילאו את חייו עד תום: המרפדייה שלו וסוגי החסה השונים שגידל בבריכות הידרופוניות. 

"לקראת חג הפסח של השנה שעברה הלכתי לבקשת הדיאטנית שלי לרופא משפחה במרפאה הסמוכה אליי, בשגב שלום, כדי לקבל הפניה לבדיקות דם", מספר ינקו, "אחרי שהתוצאות הגיעו, הרופא התקשר אליי ושאל אם איבדתי הרבה דם. עניתי לו שלא ושאלתי למה. הוא השיב שאני סובל מאנמיה, מה שלא הסתדר לי. ההוראה שלו הייתה להגיע בבוקר שאחרי לקבל זריקת ברזל, כי עם רמה כזו נמוכה של המוגלובין הוא לא יודע איך אני עוד עומד על הרגליים".

לא עברו שעתיים מאותה שיחה עד שהרופא התקשר שוב לחקלאי בן ה-58, ואמר לו שעליו להגיע למרפאת יום המטולוגית במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע בשעות הבוקר. "חשבתי שאגיע לקבל עירוי ואחזור לעבודה", נזכר ינקו בחיוך, "בכל זאת אני צריך להחזיק עסק שדורש דיוק ובצד השני חקלאות שאני מאוד אוהב ודורשת מאמץ".

ואז באת ועברת בדיקת מח עצם.

"כן, ובערב אמרו לי שלמחרת אגיע לקבל מוצרי דם. הגעתי, עברה שעה, עברו שעתיים ולא מטפלים בי. נכנסתי לרופא שאמר לי שהתוצאות לא טובות, כי לא הוציאו מספיק חומר ונדרשת בדיקת מח עצם נוספת. בדיעבד הייתי צריך להבין אז שאם לא הוציאו מספיק חומר זה סימן לא טוב. מבחינתי חבל היה לפספס עוד יום עבודה, אז עברתי בדיקת מח עצם נוספת ביום שאחרי".

מה קרה אחר כך?

"הלכתי הביתה רק כדי לקבל טלפון שבישר לי שעליי להגיע עד הערב כדי להתאשפז וכשאבוא יסבירו לי. הגעתי למחלקה, נכנסתי לחדר מבודד. הגיעה רופאה נחמדה, היא שאלה אם כבר דיברו איתי. עניתי שלא, ואז היא הסבירה לי ולאשתי מיכל שזה סרטן בדם, לוקמיה. אשתי נבהלה כי אח שלה נפטר מלוקמיה בשנת 1995".

זו הייתה הפעם הראשונה ששמעת את המילה סרטן בהקשר שלך?

"חשבתי שייתנו לי עירוי קטן, שאולי קרה לי זיהום. לא עבר לי בראש שאני, עם הגוף החזק והבריא, שלא חולה ולא מצטנן, אפול. ומה שעבר לי בראש באותו הרגע של הבשורה שזהו, יוצאים לקרב. ידעתי בדיוק מה אני רוצה, ידעתי מה לעשות, לא הסתכלתי בגוגל. אמרתי לרופאים שיגידו לי מה אני יכול לעשות כדי לשנות, ומה שלא תלוי בי לא להגיד לי".

ינקו התחיל לגלות דברים חדשים עליו, על חבריו, על האנשים שמקיפים את חייו. הוא נשאר לבד בלילה הראשון לאחר האבחון הרשמי, והתחיל לחשוב איך להוציא את הטוב ביותר מהמצב שאליו נקלע. לכן הוא החל באמירת תודה, פשוטה וכנה, על מה שיש. על כך שהוא זה שחלה ולא ילדיו, על כך שהספיק לסיים כמעט לגמרי את בניית הבית במושב ובעיקר תודה על האופי שלו – שאומר שאם יש מטרה אז מגיעים אליה, וכל השאר הן סתם הפרעות קטנות בדרך.

"הכיוון היה ריפוי מלא וזה תהליך שדרש הרבה כוח", מבהיר ינקו, "חזרתי על אותה משנה בפני הרופאים: אתם תעשו את העבודה שלכם, ואני אעשה מה שאפשר כדי להיות בריא".

מה למדת על עצמך בשנה הזו?

"שעדיף לקחת הכל במנות קטנות. עם ניצחונות קטנים. נכנס לטיפול, עובר אותו, מסתיים ואז עוד טיפול. היו לי מצבים שאמרתי תודה על כך שאני יכול להסתובב במיטה לצד השני, כי הייתי תלוי לחלוטין בסביבה".

ומה מצבך היום?

"אני חי עם 50 אחוזי נכות. אסור לי לעבוד בגלל התגובות של המערכת החיסונית שלי לטיפול. עשיתי בדיקת מח עצם שנתית והיא יצאה תקינה. אני נקי וללא תאים סרטניים".

מי שתרם לך מח עצם הוא הבן האמצעי שלך יובל, אחרי שרון הבכור וגם נגה הקטנה יצאו מתאימים.

"כן. אחרי ההשתלה עברתי קריסה ואושפזתי בטיפול נמרץ. במשך 10 ימים לא ידעו אם אחזור לחיים או לא. משם התחיל תהליך שיקום מאוד ארוך והתמודדות עם גוף שלא הכרתי. היום אני שם דגש על הדברים החשובים יותר בחיים. את העסק העברתי יותר לבן שלי, ואני יותר בחקלאות. כמעט שכחתי את המחלה. במקביל אני מסייע למושתלים אחרים היום דרך עמותת חלי"ל האור ונותן להם תקווה לחיים".