לימפומה שאינה הודג׳קין - NHL

לימפומה מפושטת של תאי B גדולים, או בקיצור DLBCL, היא סוג נפוץ של סרטן במערכת הלימפה.

המחלה מתחילה בתאי B – תאי דם לבנים שתפקידם להגן על הגוף מפני זיהומים. זהו אחד מתת-הסוגים השכיחים ביותר של לימפומה שאינה הודג'קין, והוא מהווה כ־30% מהמקרים.

ב-DLBCL המבנה התקין של בלוטת הלימפה משתבש, ותאי הלימפומה מתפשטים בתוך הבלוטה ולעיתים גם מעבר לזה.

זוהי לימפומה אגרסיבית, כלומר מחלה שנוטה להתקדם במהירות. בתוך שבועות או חודשים היא יכולה להתפשט מבלוטת לימפה אחת לאזורים נוספים בגוף, כגון: העור, מערכת העיכול, מערכת העצבים המרכזית והעצמות.

יחד עם זאת, חשוב לדעת שלמרות שהמחלה מתקדמת מהר, קיימים כיום טיפולים יעילים ביותר כנגד המחלה ומרבית החולים יחלימו לאחר משלב של טיפול כימי וביולוגי.

איך DLBCL יכולה להשפיע על הגוף?

אחד הסימנים הראשונים והשכיחים של DLBCL הוא נפיחות שאינה כואבת בבלוטות הלימפה, בדרך כלל בצוואר, בבית השחי או במפשעה. לעיתים ניתן להרגיש גוש שהולך וגדל במהירות, אפילו תוך מספר שבועות. 

בחלק מהמקרים הלימפומה אינה מוגבלת רק לבלוטות הלימפה, אלא מופיעה באיברים אחרים. מצב זה נקרא “מחלה חוץ־בלוטית”. לדוגמה, כשהלימפומה מופיעה בקיבה או במעי, היא יכולה לגרום לכאבי בטן, שלשולים או דימום.

DLBCL יכולה להופיע גם באזורים נוספים, כגון בלוטות הרוק, הסינוסים, הכבד, הריאות, האשכים, העור, המוח או העיניים. התסמינים משתנים ותלויים באיבר שבו מתפתחת המחלה. 

בנוסף לתסמינים המקומיים, חלק מהאנשים חווים גם תסמינים כלליים, כגון חום שאינו מוסבר, הזעות לילה וירידה בלתי מוסברת במשקל.

מי נמצא בסיכון ללימפומה מפושטת של תאי B גדולים?

לימפומה מסוג DLBCL יכולה להופיע בכל גיל, אך היא שכיחה יותר בקרב אנשים מעל גיל 50. הגיל הממוצע בעת האבחון הוא סביב 60-65. לעיתים נדירות המחלה מופיעה גם בילדים. היא נפוצה מעט יותר בגברים מאשר בנשים.

DLBCL אינה מחלה מדבקת ולא נגרמת כתוצאה מזיהום. ברוב המקרים היא תופיע ללא סיבה ברורה. עם זאת, יש מקרים שבהם הלימפומה מתפתחת אצל אנשים שאובחנו בעבר עם לימפומה בדרגת ממאירות נמוכה יותר, ועברה שינוי לצורה אגרסיבית יותר.

מהם הגורמים ללימפומה מפושטת של תאי B גדולים?

ברוב המקרים אין סיבה ברורה שמסבירה מדוע מתפתחת לימפומה מסוג DLBCL. עם זאת, ידוע שאנשים שמערכת החיסון שלהם חלשה נמצאים בסיכון מעט יותר גבוה לפתח את המחלה. לדוגמה, אנשים שעברו בעבר טיפולים לסוגי סרטן אחרים (כולל לימפומות), או אנשים הסובלים ממחלות אוטואימוניות – מחלות שבהן מערכת החיסון אינה פועלת בצורה תקינה.

כיצד מטפלים בלימפומה מפושטת של תאי B גדולים (DLBCL)?

DLBCL היא לימפומה שגדלה ומתפשטת במהירות, ולכן חשוב להתחיל בטיפול בהקדם לאחר האבחון. הטיפול המקובל כיום כולל שילוב של כימותרפיה עם טיפול תרופתי ממוקד, לרוב משלב הנקרא R-CHOP והוא ניתן לרוב במשך כ- 4 עד 5 חודשים.

לעיתים ניתן להשתמש גם בהקרנות. במחלה חוזרת קיימים מגוו של טיפולים כולל משלבים של כימותרפיה וטיפול ביולוגי, נוגדנים דו ראשיים, שימוש ב- CAR T – תהליך רפואי מורכב בו מהונדסים תאי מערכת החיסון כדי לתקוף את תאי הלימפומה, וכן השתלת תאי גזע. 

כאשר הלימפומה מערבת את נוזל המוח או חוט השדרה, ניתן לשלב כימותרפיה שנותנים ישירות לאזור זה, כדי לטפל במחלה בצורה יעילה יותר.  

החדשות הטובות הן ש־DLBCL מגיבה היטב לטיפול, ומטופלים רבים מגיעים להחלמה מלאה.

לימפומה פוליקולרית היא אחד הסוגים השכיחים של לימפומה שאינה הודג'קין, והיא מופיעה בכ- 25% מהמקרים. היא שייכת לקבוצת הלימפומות ה“זוחלניות” (אינדולנטיות), כלומר מחלות שמתקדמות לאט ואינן אגרסיביות בדרך כלל. 

סוג זה של לימפומה מתפתח מתאי B. בבדיקה תחת מיקרוסקופ רואים שתאי הלימפומה מסודרים במבנים עגולים, הנקראים ״פוליקולים״, אשר מחליפים את המבנה התקין של בלוטות הלימפה.

אצל מעל ל-90% מהמטופלים, התאים מבטאים חלבון בשם CD20 – זהו נתון חשוב מכיוון שהוא מאפשר שימוש בטיפולים ממוקדים. 

כיצד לימפומה פוליקולרית משפיעה על הגוף?

ברוב המקרים, לימפומה פוליקולרית מתנהגת כמו מחלה כרונית. אנשים רבים חיים עימה לאורך שנים וחווים תקופות ארוכות של תחושה טובה ובריאות יציבה. 

התסמין הנפוץ ביותר הוא נפיחות שאינה כואבת בבלוטות הלימפה, לרוב בצוואר, בבית השחי או במפשעה. 

תסמינים נוספים שעשויים להופיע כוללים:

• עייפות ממושכת
• ירידה בתיאבון
• קוצר נשימה
• כאבים כלליים ללא סיבה ברורה

מכיוון שהמחלה מתקדמת לאט ולעיתים אינה גורמת לתסמינים בולטים, ברוב המקרים היא מאובחנת בשלב מתקדם (שלב 3 או 4), כאשר היא כבר נמצאת במספר אזורים בגוף.

לעיתים, לימפומה פוליקולרית עלולה עם הזמן להפוך לסוג אגרסיבי יותר של לימפומה שאינה הודג'קין, לרוב ללימפומה מפושטת של תאי B גדולים (DLBCL). במקרים נדירים היא יכולה להופיע גם מחוץ לבלוטות הלימפה, למשל בעור. במקרים אלה המחלה נקראת לימפומה פוליקולרית חוץ-בלוטית.

מי נמצא בסיכון לחלות בלימפומה פוליקולרית?

לימפומה פוליקולרית מופיעה לרוב בגיל מבוגר. רוב המטופלים מאובחנים לאחר גיל 50, והגיל הממוצע האבחון הוא כ-60. המחלה מעט נפוצה יותר אצל גברים מאשר אצל נשים.

מה גורם ללימפומה פוליקולרית?

בדיוק כמו בסוגים אחרים של לימפומה, גם כאן מדובר בשינויים שמתרחשים בתאי הדם לבנים מסוג B. ברוב המקרים אי אפשר לדעת מדוע השינויים האל המתרחשים ואין דרך לחזות או למנוע אותם מראש. חשוב לדעת שלימפומה לא נגרמת מזיהום ואינה מדבקת.

כיצד מטפלים בלימפומה פוליקולרית?

הטיפול בלימפומה פוליקולרית מותאם לכל מטופל ומטופלת באופן אישי, בהתאם למצבם הבריאותי, שלב המחלה והאם קיימים תסמינים. 

מכיוון שמדובר במחלה שמתפתחת באיטיות, לא תמיד יש צורך להתחיל טיפול מיד. כאשר המחלה בדרגה נמוכה ואינה גורמת לתסמינים, נהוג לבחור בגישה של "המתן וצפה״ (Watch&Wait)  – מעקב רפואי קבוע וצמוד ללא טיפול פעיל.

קיימת גישה חלופית של מתן טיפול ביולוגי, שאף כי אינו מביא לריפוי, עשוי להביא לנסיגה של המחלה וכך מקטין את הסיכוי לצורך עתידי בכימותרפיה.

אם המחלה מוגבלת לאזור אחד בלבד, ניתן לעיתים לטפל בה באמצעות הקרנות מקומיות.

כאשר קיימת מחלה הגורמת לתסמינים והתחלת טיפול הופכת להכרחית, הטיפול המקובל ביותר הינו משלב של כימותרפיה, עם טיפול ביולוגי ממוקד 

טיפולים נוספים שהינם בשימוש במקרים שבהם המחלה חוזרת, כוללים שילוב של 2 תרופות ביולוגיות,  נוגדנים דו ראשיים, CAR-T  (הינדוס של תאי מערכת החיסון לתקיפת הלימפומה) ובמקרים חריגים השתלת מח עצם. 

 היא מחלה שיכולה להופיע כלוקמיה או לימפומה, בהתאם לאופן שבו היא מתבטאת בגוף. ברוב המקרים מדובר במחלה שמתקדמת לאט ולא אגרסיבית. אנשים רבים חיים איתה שנים ארוכות ללא צורך בטיפול, אלא במעקב רפואי בלבד. טיפול מתחיל בדרך כלל רק כשמופיעים תסמינים או כשיש שינוי במצב המחלה.
ר' גם לוקמיה לימפוציטית כרונית

לימפומה מסוג מנטל-סל (MCL) היא לרוב מחלה אגרסיבית יותר מסוגים אחרים של לימפומה במקורם בתאי B, ולעיתים כבר בעת האבחון היא מתגלה בכמה אזורים בגוף. יחד עם זאת, קיימים גם תתי־סוגים של מנטל סל שמתפתחים לאט, ולכן תכנית הטיפול מותאמת באופן אישי לכל מטופל ומטופלת לפי אופי המחלה.

 MCLהיא סוג נדיר יחסית של לימפומה, ומהווה כ־5%–10% מכלל מקרי הלימפומה שאינה הודג'קין. המחלה מתחילה בתאי דם לבנים מסוג תאי B, הנמצאים באזור מסוים בתוך בלוטות הלימפה שנקרא "אזור המעטפת".

לרוב האנשים עם MCL יש מוטציה בחומר הגנטי של התאים, שגורמת להם לייצר כמות גדולה מדי של חלבון האחראי על ויסות גדילת התאים. עודף של החלבון גורם לתאי B להתרבות מהר מדי וללא שליטה, וכתוצאה מכך מתפתחת הלימפומה. 

כיצד לימפומה מסוג מנטל סל משפיעה על הגוף?

בדרך כלל, הסימן הראשון של MCL הוא נפיחות לא כואבת של בלוטת לימפה, לרוב בצוואר, בבית השחי או במפשעה. 

עם הזמן, הלימפומה עלולה להתפשט לאזורים נוספים בגוף, כגון: הטחול והכבד, מח העצם והדם, מערכת העיכול, איברים שונים של מערכת החיסון, ובמקרים נדירים גם למוח ולחוט השדרה. 

בנוסף לנפיחות בבלוטות הלימפה, ייתכנו תסמינים נוספים, ובהם:

• שלשולים ממושכים, במיוחד כשהמעי מעורב במחלה
• נפיחות או תחושת מלאות בבטן
• בחילות או ירידה בתיאבון
• עייפות משמעותית
• חום
• ירידה לא מוסברת במשקל
• הזעות לילה

למרות שמדובר בלימפומה שנחשבת אגרסיבית יותר, חשוב לדעת שכיום קיימים טיפולים מתקדמים רבים המאפשרים שליטה טובה במחלה ואף שיפור משמעותי באיכות החיים.

מי נמצא בסיכון גבוה יותר לפתח לימפומה מסוג מנטל סל?

מופיעה לרוב אצל אנשים מעל גיל 60. המחלה שכיחה פי שניים עד שלושה בגברים מאשר בנשים. 

מה גורם ללימפומה מסוג מנטל סל?

הגורם המדויק למחלה אינו ידוע. חשוב לזכור כי שהמחלה אינה נגרמת מזיהום והיא לא מדבקת.

כיצד מטפלים בלימפומה מסוג מנטל סל?

למרות שלעיתים MCL עשויה להיראות איטית, בפועל היא נוטה להתנהג כמו לימפומה אגרסיבית, ולכן בדרך כלל יש צורך להתחיל טיפול בהקדם. 

אפשרויות הטיפול כוללות:

• כימותרפיה משולבת – שילוב של מספר תרופות, לעיתים יחד עם טיפול ביולוגי ממוקד (תרופות שפועלות ישירות על תאי הלימפומה).

• אצל אנשים מבוגרים יותר או כאלו שלא יוכלו לעמוד בטיפולים אינטנסיביים, ניתן לשקול טיפול בתרופה בודדת.

אפשרויות טיפול נוספות:

• הקרנות לפי הצורך

• השתלת תאי גזע במצבים מסוימים

ברוב המקרים, הטיפול הראשוני יעיל מאוד ומביא לשיפור משמעותי במצב המחלה. עם זאת, MCL נוטה לחזור ולכן לעיתים יש צורך בטיפולים נוספים בהמשך הדרך.

בשנים האחרונות יש התקדמות משמעותית בתחום, ונערכים מחקרים וניסויים קליניים במטרה למצוא טיפולים חדשים ויעילים יותר. במקרים מסוימים, מוצעת למטופלים האפשרות להשתתף בניסוי קליני כחלק מתהליך הטיפול.

לימפומה מסוג ברקיט היא סוג נדיר, אך אגרסיבי מאוד של לימפומה שמתפתחת מתאי B. המאפיין הבולט של המחלה הוא קצב הגדילה המהיר שלה, לעיתים תוך ימים ספורים, ולכן היא מחייבת איבחון מהיר והתחלת טיפול מיידית במסגרת אישפוז. 

מה גורם למחלה? 

לימפומה מסוג ברקיט קשורה בדרך כלל לשינוי קטן בחומר הגנטי של התאים. שינוי זה גורמת להפעלה מוגברת של חלבון שתפקידו לעודד גדילת תאים. כאשר החלבון פועל ללא שליטה, תאי הלימפומה מתחלקים במהירות רבה וכך מתפתח גידול. 

התסמינים האפשריים כוללים:

• גושים לימפתיים גדולים הגדלים במהירות, בעיקר בבית החזה ובבטן
• חום, הזעות לילה וירידה בלתי מוסברת במשקל
• במקרים מסוימים, הגידול מגיע גם למוח וחוט השדרה 

כיצד מטפלים בלימפומה מסוג בורקיט?

הטיפול כולל בדרך כלל:

• כימותרפיה חזקה ומשולבת, לעיתים במינונים גבוהים
• כימותרפיה תוך־שדרתית, כדי למנוע התפשטות למערכת העצבים המרכזית
• לעיתים מוסיפים לכימותרפיה טיפול בנוגדן ביולוגי (נוגדן חד-שבטי)
• טיפול למניעת סיבוכים כגון תסמונת פירוק הגידול

במצבים מסוימים, לאחר טיפול ראשוני או במקרה של חזרת המחלה, עשויים לשקול השתלת תאי גזע.

מחקרים וניסויים קליניים מתקיימים כל הזמן בניסיון לפתח טיפולים חדשים ויעילים יותר. לעיתים מוצעת למטופלים האפשרות להשתתף בניסוי קליני.

לימפומה של העור היא סוג נדיר של לימפומה שמתחילה בעור עצמו, ולא בבלוטות הלימפה או באיברים פנימיים. המשמעות היא שהתאים הסרטניים נמצאים בעיקר בעור ולכן המחלה מתבטאית בעיקר בתסמינים שאפשר לראות על פני העור. סוג זה של לימפומה מופיע בעיקר אצל אנשים מעל גיל 50, והיא שכיחה מעט יותר בקרב גברים מאשר בקרב מנשים. 

מהם הסוגים של לימפומה של העור? 

סוג הלימפומה בעור נקבע לפי סוג תאי הדם הלבנים במעורבים במחלה: 

1. לימפומה של תאי T – הסוג השכיח ביותר. 
2. לימפומה של תאי B – כ־25% מהמקרים.
3. לימפומה של תאי NK – נדירה מאוד, מופיעה ב-5% מהמקרים. 

כיצד המחלה מתנהגת? 

ברוב המקרים, לימפומה של העור היא מחלה איטית וכרונית (שנמשךכת לאורך זמן), שאינה מסכנת חיים ונשארת מוגבלת לעור בלבד. רק במקרים נדירים מאוד המחלה עלולה להתקדם ולערב גם בלוטות לימפה או איברים פנימיים. 

הטיפול במחלה תלוי בסוג התאים, בהיקף המחלה בעור ובקצב ההתקדמות של המחלה. 

לפרטים נוספים ניתן לעיין בחוברת הייעודית ללימפומה של העור.

לימפומה מסוג דאבל־היט (DHL) היא תת־סוג נדיר ואגרסיבי של לימפומה מפושטת של תאי B גדולים (DLBCL). המונח "דאבל-היט״ ניתן למחלה זו מכיוון שבתאי הלימפומה קיימות שתי מוטציות גנטיות משמעותיות, ולא רק מוטציה אחת כפי שנראה בדרך כלל. מוטציות אלה גורמות לתאים להתחלק במהירות רבה יותר ולהתנהג בצורה אגרסיבית יותר.

כיצד מתפתחת המחלה? 

לפעמים DHL מאובחנת כבר בעת האבחון של לימפומה. במקרים אחרים, היא מתפתחת אצל אנשים שאובחנו בעבר עם לימפומה איטית יותר, למשל לימפומה פוליקולרית. במצב זה הלימפומה האיטית משתנה והופכת ללימפומה אגרסיבית מסוג דאבל-היט, והגושים בבלוטות מתחילים לגדול במהירות. 

כיצד מאבחנים לימפומה מסוג דאבל-היט?

אבחון DHL מתבצע באמצעות בדיקת מעבדה מיוחדת בשם FISH אשר מזהה את השינויים הגנטיים האופייניים ל-DHL.

כיצד מטפלים במחלה?

הטיפול המרכזי הוא כימותרפיה משולבת, הכוללת מספר תרופות. תוכנית הטיפול מותאמת באופן אישי לכל מטופל ומטופלת, בהתאם למאפייני המחלה ולמצב הבריאותי של כל אחד. 

לימפומה היקפית קשרית (MZL) היא סוג נדיר יחסית של לימפומה. היא שייכת לקבוצה גדולה יותר הנקראת לימפומות היקפיות, הכוללות שלושה תתי־סוגים עיקריים:

1. לימפומה היקפית של הריריות – מתפתחת ברקמות הריריות השונות בגוף(MALT) 
2. לימפומה היקפית של הטחול
3. לימפומה היקפית קשרית (MZL) – מתפתחת בתוך בלוטות הלימפה עצמן

ברוב המקרים, מדובר במחלה המפתחת באיטיות. עם זאת, לעיתים נדירות היא עלולה להפוך לאגרסיבית. 

כיצד לימפומה מסוג מרג'ינל זון משפיעה על הגוף?

MZL מתחילה בבלוטות הלימפה. מכיוון שהיא מתקדמת לאט ולעיתים לא גורמת לתסמינים מוקדמים, היא עשויה להתגלות רק בשלב מתקדם, לאחר שהתפשטה לאזורים נוספים בגוף. בחלק מהמקרים המחלה מתגלה גם במח העצם.

קבוצות הסיכון למחלה 

המחלה יכולה להופיע בכל גיל, אך היא נפוצה יותר סביב גיל 60. מופיעה מעט יותר אצל נשים, ולעיתים קשורה לדלקת כבד נגיפית C (צהבת C). 

תסמינים

התסמין המרכזי הוא נפיחות לא כואבת בבלוטות הלימפה בצוואר, בבית השחי או במפשעה. חלק מהמטופלים מרגישים עייפות מתמשכת, או שילוב של חום, הזעות לילה וירידה במשקל.

הטיפול בלימפומה מסוג מרג'ינל זון

הטיפול מותאם אישית ותלוי במצב המחלה ובתסמינים:

• מטופלים ללא תסמינים נמצאים לרוב במעקב בלבד 
• כאשר יש צורך בטיפול, הוא בדרך כלל כולל כימותרפיה בשילוב טיפול ביולוגי. 
• לעיתים ניתן להסתפק בטיפול ביולוגי בלבד 
• כאשר יש קשר לזיהום צהבת C, הטיפול בזיהום עצמו עשוי לשפר ואף להביא להיעלמות הלימפומה
• אם המחלה מוגבלת לאזור אחד, ניתן לשקול טיפול בהקרנות
• במחלה חוזרת קיים טיפול יעיל בכדורי איברוטיניב 
• טיפולים חדשניים במסגרת ניסויים קליניים

לימפומה מסוג MALT היא סוג של לימפומה שאינה מתפתחת בבלוטות הלימפה, אלא מחוץ להן, בעיקר ברקמות ריריות. רקמות ריריות הן רקמות רכות ולחות שמצפות איברים רבים בגוף ויוצרות שכבת הגנה מפני זיהומים. רקמות MALT נמצאות, בין היתר, בפה, במעיים, בקיבה, בדרכי הנשימה ובאיברים נוספים. לפעמים רקמת MALT נוצרת כתגובה לדלקת או לזיהום ממושך, ובמקרים נדירים עלולה להתפתח ממנה לימפומה.

יש שני סוגים עיקריים של לימפומת MALT:

1. לימפומת MALT של הקיבה – השכיחה יותר
2. לימפומת MALT מחוץ לקיבה – מופיעה באיברים אחרים בגוף

לימפומת MALT של הקיבה

לימפומת MALT של הקיבה מתפתחת ברקמת ההגנה הלימפואידית שבציפוי הפנימי של הקיבה. לרוב היא מתגלה בזמן אנדוסקופיה, שנעשית בעקבות תלונות על הפרעות עיכול ממושכות. 

קבוצות הסיכון למחלה 

למחלה זו יש קשר ברור וחזק לזיהום בחיידק הליקובקטר פילורי .(H. pylori) רוב האנשים שנושאים את החיידק לא מפתחים בעיות קשות, אבל אצל חלקם הוא עלול לגרום לכיב קיבה או להפרעות עיכול – ובמקרים מסוימים גם להתפתחות לימפומה מסוג MALT. 

סימפטומים

ברוב המקרים, התסמין היחיד הוא הפרעות עיכול שנמשכות זמן רב, למשל:

• כאבי בטן
• בחילות או הקאות
• ירידה לא מוסברת במשקל

במקרים נדירים יותר עלולים להופיע גם דימום מהקיבה או תחושת גוש באזור הבטן.

טיפול

הטיפול הראשון והחשוב ביותר הוא חיסול החיידק הליקובקטר פילורי בעזרת אנטיביוטיקה ותרופות שמפחיתות את חומציות הקיבה. אצל מרבית המטופלים, טיפול בחיידק מביא להחלמה מלאה מהלימפומה.

חשוב לדעת כי לעיתים נדרשים כמה סבבים של טיפול אנטיביוטי, ותהליך ההחלמה עשוי להימשך מספר חודשים. 

אם לאחר סילוק החיידק הלימפומה עדיין קיימת, ניתן לשקול טיפולים נוספים, כגון:

• הקרנות 

• טיפול ביולוגי בנוגדנים

• שילוב של טיפול ביולוגי עם כימותרפיה

לימפומת MALT מחוץ לקיבה

לימפומת MALT מחוץ לקיבה יכולה להתפתח באזורים שונים בגוף, במקום שבו נוצרה רקמת MALT בעקבות דלקת ממושכת או גירוי ממושך. רקמה זו נוצרת כתגובה הגנתית של הגוף, אך במצבים נדירים היא עלולה להפוך ללימפומה.

קבוצות הסיכון למחלה 

רוב האנשים הסובלים מזיהומים כרוניים או מחלות אוטואימוניות לא יפתחו לימפומה. ובכל זאת, לימפומת MALT  יכולה לעיתים להתפתח במצבים הבאים:

• זיהום כרוניים – זיהומים שנמשכים זמן רב עשויים לגרום להיווצרות רקמתMALT , למשל זיהום מחיידק Campylobacter jejuni  הגורם להרעלת מזון או חיידק Borrelia burgdorferi הגורם למחלת ליים.

• מחלות אוטואימוניות – מצבים שבהם מערכת החיסון תוקפת את הגוף עצמו, למשל, מחלת השימוטו של בלוטת התריס או תסמונת שיוגרן הפוגעת בבלוטות הרוק והדמעות.

תסמינים

במרבית המקרים אין תסמינים כלל, והמחלה מתגלה במקרה בבדיקות אחרות. כאשר מופיעים תסמינים, הם תלויים במקום שבו נמצאת הלימפומה, ויכולים לכלול: 

• נפיחות בבלוטות הרוק
• קשיי נשימה או שיעול (אם הריאות מעורבות)
• שינויים בעור
• כאבי בטן או הפרעות עיכול
• נפיחות או תחושת אי־נוחות סביב העיניים

כיצד מטפלים במחלה?

הטיפול נקבע בהתאם למיקם המחלה, שלה במחלה ומה גרם לה:

• טיפול בזיהום — כאשר יש חיידק הגורם לדלקת, אנטיביוטיקה עשויה להעלים לא רק את הזיהום אלא גם את הלימפומה.
• בשלב מוקדם בלימפומה בדרך כלל משתמשים בהקרנות או במעקב פעיל. 
• כאשר המחלה מפושטת או אינה מגיבה לטיפול אנטיביוטי, ייעשה שימוש בכימותרפיה, לרוב בשילוב עם טיפול ביולוגי.

מאקרו-גלובולינמיה ע"ש ולדנשטרום (WM) היא סוג אינדולנטי (איטי) של לימפומה. במחלה זו תאי דם לבנים מסוג תאי B עוברים מוטציה ועם הזמן הופכים לתאים הדומים לתאי פלזמה (תאים שמייצרים נוגדנים). רוב מקרי ה-WM  שייכים לקבוצה הנקראת לימפומה לימפופלסמציטית (LPL).

קבוצות הסיכון למחלה 

רוב המטופלים הם בני 65 ומעלה. המחלה נפוצה יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים. למרות שבמקרים נדירים יש יותר מאדם אחד חולה באותה משפחה, היסטוריה משפחתית לא בהכרח מעלה את הסיכון למחלה.

תסמינים

התסמינים לרוב מתפתחים בהדרגה. התאים החולים מצטברים בדם ובמח העצם ומייצרים כמות גדולה של נוגדנים, מה שעלול לגרום לדם להיות סמיך יותר מהרגיל. כתוצא המכך עשויים להופיע:

• דימומים מהאף 
• שינויים בראיה 
• סחרחורת או כאבי ראש 
• תחושת נמנום או עייפות
• קשיי ריכוז או בלבול
• קוצר נשימה 

תסמינים פחות שכיחים כוללים בלוטות לימפה מוגדלות, חום, הזעות לילה וירידה במשקל.

כיצד מטפלים במחלה?

במקרים רבים אין צורך בטיפול מיידי. רוב המטופלים נמצאים במעקב רפואי בלבד במשך שנים, ומתחילים טיפול רק אם מופיעים תסמינים. 

הטיפולים כוללים: 

• הטיפול הנפוץ ביותר הוא כימותרפיה בשילוב ביולוגי.
• כאשר הדם נעשה סמיך מדי, ניתן טיפול ייעודי שמסייע לסלק את עודף הנוגדנים מהדם.
• אם המחלה חוזרת, ייתכן שיוצעו טיפולים נוספים. לפעמים חוזרים לטיפול הקודם, לעיתים עוברים לתרופות או שילובים חדשים ותרופות מחקר (תרופות שנחקרות בניסויים קליניים).