הוא מנגן ואוהב תוכניות בישול ואם לא היה רופא כנראה היה מחנך. רואה במקצוע שלו שליחות חברתית ותומך ומעודד שיתופי פעולה עם עמותות החולים ורואה חשיבות רבה בפעילות שלהם. מבחינתו, שיתוף החולה בתהליך קבלת ההחלטות היא לא רק סיסמא, אלא אמונה בכך שזה מביא לתוצאות טובות יותר בתהליך הטיפולי. וכן הוא עדיין מתרגש מסיפורים עם סוף טוב של מטופלים שלו:
השבוע היא נכנסה אלי ולחשה לי באוזן שעוד מעט היא תהיה סבתא. אלו רגעים כל כך מרגשים, שאי אפשר לתאר אפילו. אתה מבין, שחלק גדול מהעובדה שהיא תהיה סבתא, זה בזכותך.
***************************************************************************************
ד"ר נתנאל הורביץ נבחר לפני למעלה משנה לראשות האיגוד ההמטולוגי ומבחינתו אחד מתחומי הדגל בהם הוא הולך לעסוק הוא שילוב כוחות של הרופאים, חב' הפארמה והעמותות כדי לתת מענה לאתגרים של המטופלים – כשבסוף טובת המטופלים עומדת לנגד עיניו.
שאלת פתיחה: איך ומתי החלטת שאתה רוצה להיות רופא?
וואו, דווקא סיפור לא קלאסי, בתיכון חשבתי שאני רוצה להיות עורך דין. ואז אחרי התיכון הלכתי לישיבת הסדר והתפיסה של המחנכים שלנו הייתה לבחור באיזשהו מקצוע שיש בו תרומה לחברה ואלמנט של שליחות. באותו זמן גם נחשפתי לכמה חברים שלי שהתחילו ללמוד רפואה, ואלו בעצם היו הטריגרים שהביאו אותי בגיל 22 בערך, ללכת דווקא ללימודי רפואה. משם הדרך אמנם לא הייתה קצרה, אבל זה הצליח לי.
איפה למדת?
לאחר התיכון למדתי בישיבת הר ציון, עם מחנכים כדוגמת הרב יהודה אמיתי והרב אהרון ליכטנשטיין, שהיה דמות מאוד משמעותית כרב ומחנך בחיי ופתח לי את החשיבה על תחומים אחרים. הם גם מאוד הדגישו את החשיבות של לעסוק בחינוך. לאחר שהתנסיתי קצת בחינוך, החלטתי שאני אלך לרפואה.
רפואה למדתי בטכניון, אחר כך התחלתי התמחות ברפואה פנימית והמטולוגיה ברמב״ם, הייתי כשנתיים ב"פלוו שיפ" בארצות הברית, ואחר כך חזרתי לארץ, לרמב״ם, ומאז אני שם. ובשנה האחרונה כראש איגוד רופאי המטולוגיה.
למה בחרת דווקא בתחום של המטולוגיה? מכל ההתמחויות?
תוך כדי ההתמחות, חשבתי על מה אני רוצה לעשות, מעבר לרפואה פנימית, וחיפשתי את המקצוע הבא. היו על הפרק קרדיולוגיה, נפרולוגיה וגם המטולוגיה. אלו היו אז שלושת המקצועות המובילים ברמב״ם, מבין תת ההתמחויות. בחנתי ברצינות כל אחד, ובסוף החלטתי שהמטולוגיה זה תחום שמדבר אליי, כל הזמן נמצא בהתפתחות. הלכתי לפרופסור יעקב רואו, שאז ניהל את המחלקה, והוא קיבל אותי להתמחות.
מה אתה הכי אוהב במקצוע שלך? ברפואה בכלל ובהמטולוגיה בפרט?
ברפואה, אני מאוד אוהב את זה שאנחנו יכולים באמת לעזור לאנשים. במיוחד במחלות ההמטולוגיות שהם מצבי מצוקה. לגבי המטולוגיה, זה מקצוע שמשלב כל כך הרבה, רפואה פנימית, רפואת זיהומים, נפרולוגיה, קרדיולוגיה, זה מקצוע שהוא באמת אינטרדיסציפלינרי. דבר נוסף זה שהמקצוע כל הזמן בתזוזה, ומתפתח במהירויות שלא ראינו אותן עד העשורים האחרונים. פועל יוצא מכך הוא מידת העזרה והטיפולים שאנחנו יכולים להגיש לאנשים, שבאמת עברו מהפך, וזה פשוט מרתק.
אתה יכול לשתף אותנו, ברגע אחד של הצלחה ורגע אחד של אכזבה ותסכול שאתה זוכר במיוחד?
כן. ממש בתחילת ההתמחות שלי, לדעתי זה היה אפילו המטופל הראשון שלי, שאובחן עם לוקמיה. בחור צעיר, שעשיתי איתו צעד צעד את כל הדרך, החל מלספר לו ולהוריו את הבשורה וללוות אותו בשלבים השונים של הטיפול, ומאוד נקשרנו. כשאתה מלווה מישהו בצורה כזאת אינטנסיבית, אתה בהרבה מקרים נעשה חלק מהמשפחה. זה אומר שיחות על מה שהוא רוצה, מחשבות קדימה, אינטימיות, איך מתמודדים עם כאבים, איך מתנהגים עם חברים, האם לספר או לא לספר. אחרי הרבה תהפוכות ומהמורות לצערנו הטיפול לא צלח, והוא נפטר. אני תמיד אומר לסטודנטים שלי שזה חלק מהעבודה שלנו. כלומר ללכת יד ביד עם מישהו עד סוף הדרך, זה דבר שצריך ללמוד לעשות, ואם עושים את זה טוב, אז אפשר להסתכל על זה גם כהצלחה.
ויש גם כמובן רגעים מאוד מרגשים. יש לי מטופלת, אישה פחות או יותר בגילי, עם לימפומה מסובכת. לפני כמה חודשים היא נכנסת אלי לקליניקה עם תמונות של שמלה שהיא הולכת ללבוש בחתונה של הבת שלה, וזה כבר היה מרגש. אבל השבוע היא נכנסה אלי ולחשה לי באוזן שעוד מעט היא תהיה סבתא. אלו רגעים כל כך מרגשים, שאי אפשר לתאר אפילו. אתה מבין, שחלק גדול מהעובדה שהיא תהיה סבתא, זה בזכותך.
בעולם הגוגל וה- AI, הרבה חולים באים עם ידע מוקדם ומעודכנים על המחלה והטיפולים. איך אתה רואה את זה?
אני חושב שהיום זאת המציאות בחלק לא קטן מהמטופלים. הרצון ללמוד ולקרוא ולרכוש מידע אולי כדי לאתגר את הרופא המטפל, זה משהו שהוא קיים, ואם אנחנו לא נדע להתמודד איתו, אז הבעיה היא אצלנו. לכן, כשהמטופל בא אליי עם מידע מוקדם, אז קודם כל אני מקשיב לו, לפעמים הוא מביא רעיונות חדשים, ולפעמים צריך לסדר את מה שהוא קרא ולמד, כי הוא הולך לאיבוד במגוון מקורות המידע שיש, ולא כולם מדויקים, לא כולם מתאימים בדיוק למצב שלו, אז צריך לעשות לו סדר. זה גם התפקיד שלנו.
איך אתה מתמודד עם חולה שבא עם המלצה מחוות דעת שניה ואומר שהוא רוצה את הטיפול הזה?
לעיתים אני מעודד מטופלים ללכת לקבל חוות דעת שנייה, גם אם הם לא חושבים על זה. במקרים מסובכים אני מציע להם ללכת להתייעץ גם עם רופאים אחרים, ואף מצייד אותם במכתב שאני כותב כי חשוב להציג בפני היועץ את כל האינפורמציה ובצורה מסודרת. מבחינתי, מכל מלמדי השכלתי. הרבה פעמים אפשר לשלב את הדברים שאמר היועץ עם הדברים שאנחנו אמרנו. אם אני לא מסכים, אני אומר. הרבה פעמים מיוזמתי אני מביא את זה לישיבת צוות שלנו, ושומע גם את הדעות של חבריי. אם אנחנו ממש סוברים הפוך, אנחנו לא ניתן את הטיפול ואם החולה בכל זאת רוצה הוא יכול לקבל אותו במקום אחר. כאן נכנסת החירות המקצועית שלנו והאינטגריטי ואנחנו לא חייבים לתת טיפול שאנחנו ממש לא מסכימים איתו. מה שכן זה מאוד לא שכיח שדבר כזה יקרה.
מה דחף אותך להיבחר לראשות איגוד ההמטולוגים ומה המטרות העיקריות שהיית רוצה להגשים בתפקיד?
לפני כניסתי לתפקיד הייתי גזבר האיגוד במשך מספר שנים ונחשפתי לפעילות וראיתי שבאמת לוועד האיגוד יש השפעה בתחומים רבים. כשהיו"ר הקודם פרופ' מרטין אליס היה לקראת סוף הכהונה הוא עניין אותי לגבי האפשרות להיבחר וזה מאוד קרץ לי. חשבתי באמת שיש לי מה לתרום ודברים לקדם ולעשות.
האיגוד הוא חלק מההסתדרות הרפואית ובעצם מייצג את כל הרופאים ההמטולוגים ודואג שיהיו מספיק רופאים המטולוגים באמצעות תקנים לרופאים, הכרה בהמטולוגיה כמקצוע מצוקה, תנאי העסקה כדי למשוך רופאים לתחום ועוד. בנוסף כל הנושא של עדכון סל הבריאות שמאוד חשוב והדרך שלנו באמת להשפיע על איכות הטיפול של החולים. אנחנו עובדים בהקשר הזה גם רבות מול חברות התרופות להשיג תוכניות חמלה.
ונושא נוסף שמאוד חשוב הוא הכשרת הדור הבא, משקיעים רבות כאמור להביא רופאים חדשים להמטולוגיה, תחום עם התמחות מאוד קשה ומפרכת, אבל גם משקיעים המון מאמץ להכין אותם לבחינות ולהרחיב את הידע המקצועי שלהם בכל רגע נתון.
יש פעילות אחת במיוחד שאתה רוצה להשאיר בה חותם?
אני חושב שאחד מהדברים שאנחנו נרצה לשים עליהם דגש בכהונה הזאת, זה לשלב כוחות. יש מספר שחקנים עיקריים ואנחנו פועלים לקידום שיתוף פעולה בין כולם, בסופו של דבר לטובת החולים. אז יש לנו את המטופלים מצד אחד, שמיוצגים על-ידי עמותות החולים, יש את הרופאים והצוות הרפואי, יש את חברות הפארמה ויש את הרגולטור – משרד הבריאות.
אז באמת אחד הפרוייקטים שאנחנו משקיעים בו עכשיו מאמצים רבים, זה הקמת פורום שישלב בין כל שחקנים הנ"ל, שמובילה חברת הועד ד"ר גליה שטמר, מנהלת המכון ההמטולוגי בבית החולים לגליל המערבי בנהריה, כדי למצוא את הדרך הנכונה לשלב כוחות, כשהמטרה הסופית היא תמיד טובת המטופלים. לכל אחד יש את היתרונות שהוא מביא לשולחן וביחד אפשר לעשות דברים נהדרים, כדי לקדם את הטיפול במחלות ההמטולוגיות. וכשאנחנו מאוחדים, אז גם מול משרד הבריאות יש לזה יותר משמעות.
מה השתנה בטיפול בחולים המטו-אונקולוגים בעשור האחרון, ולאן זה מתקדם?
אני חושב שיש מספר מגמות בשנים האחרונות בטיפול: יש מגמה לעבור לטיפולים שהם מכווני מטרה, כמו הסל טרפי, כלומר לנצל תאים שונים בגוף, בעיקר של מערכת החיסון, כדי להילחם במחלה הממארת. דוגמא נוספת היא הסמול מולקול (מולקולות קטנות), כלומר, לאתר ולאפיין מנגנונים ספציפיים בתוך התא הסרטני, ואז לפתח תרופות שחוסמות את אותו מנגנון. כמו שנעשה בטיפולים ל- CML. בנוסף, אני חושב שהטיפול הופך להיות מה שנקרא "כימותרפי פרי" (ללא כימותרפיה). בהרבה מחלות, בטח בקווי טיפול שני ושלישי, אתה כבר לא מוצא כימותרפיה.
וכמובן כל התחום של להקל על המטופל כמה שאפשר. יש המון טיפולים, שניתן לעשות אותם אמבולטוריים, פחות להזדקק לשירותי אשפוז של בית החולים, אפילו מגמה של לעשות טיפולים בבית, בחלק מהמקרים זה אפשרי. לצערי בישראל אנחנו לא ממש מתקדמים בהקשר הזה.
תמיד שואלים אותי האם אנחנו נגיע מתישהו למצב בו אנחנו נרפא את מחלות הסרטן, אז בחלק מהמקרים כן, אבל כנראה שבחלק היותר גדול של המקרים אנחנו נגיע למצב שאנחנו שולטים יותר במחלה והופכים אותן ליותר כרונית ותחת שליטה, לפרקי זמן מאוד מאוד מאוד ארוכים. אם קצב הפיתוח ימשיך להיות מהיר, אין ספק שזה חשוב מאוד ונותן תקווה לחולים.
ספר לנו על משהו שגם מי שמכיר אותך לא יודע? תחביב, ספר מומלץ, סרט?
אני מאוד אוהב לנגן על קלידים, יש לי בבית פסנתר חשמלי, אבל אני לא עושה את זה מספיק. לצערי אני גם לא קורא מספיק ספרים כמו שהייתי רוצה, אבל מה שכן, אני משתדל ללמוד דף יומי – זה אומר ללמוד כל יום דף מהתלמוד הבבלי, גמרא, ככה מאפשר לי להיות קשור לעולם שהייתי בו יותר פעם, של חינוך ולימוד. דבר נוסף זה שאני מאוד אוהב לראות תוכניות בישול – רק אשתי האמת יודעת את זה.
הדברים שאני עושה זה סוג של אסקפיזם אחרי הימים הארוכים והעמוסים בעבודה, ואז כדי להוריד קצת את רמת האדרנלין ולהירגע קצת, אני עוסק בדברים אחרים.
איך אתה מעריך את רמת הטיפול שמקבל החולה בישראל לעומת חולים במדינות אחרות בעולם?
אני חושב שהרפואה בישראל היא רפואה מאוד מאוד טובה, בעזרת מנגנון העדכון הזה של סל הבריאות כל שנה אנחנו כן מצליחים ברוב המקרים גם בהשוואה למדינות אירופאיות ואפילו לארה"ב. יש בעיות ותמיד אפשר לעשות יותר טוב אבל בסך הכל אין לנו במה להתבייש.
ואיפה אתה רואה את זה מבחינת איפה שאנחנו נמצאים היום, ולאן שעוד יש ללכת בהקשר הזה?
אנחנו בהחלט הולכים בכיוון הזה, נגיד מחלה כמו CLL, יש לנו טיפול בכדור ממשפחת המעכבי BTK- ולמי שלוקח אותם, המחלה לא נעלמת, אבל היא כבר הופכת להיות א-סימפטומטית. אפשר לקחת את הכדור במשך שנים. פעם היית מקבל סשן כימותרפיה, במשך חמישה-שישה חודשים, עם בוסט כזה של טיפול מאוד אינטנסיבי.
איך אתה רואה את תפקיד עמותות חולים, כמו חלי"ל האור, במערך הזה של הטיפול והתמיכה, ביחד עם הרופאים, ובכלל כל הצוות הרפואי?
אני חושב שלעמותות יש תפקיד מאוד מאוד חשוב. שכשהמטופל וגם בני המשפחה או חברים, מגיעים אלינו בפעם הראשונה, הם בהלם. הבשורה הקשה של המחלה זה אירוע משנה חיים, זה פרויקט שצריך לנהל אותו. כאן, לעמותה, יש המון מקום, בהסברה, בעזרה, בהכוונה, מיצוי זכויות. אנחנו, הרופאים והאחיות, לא יודעים לעשות את זה, יש לנו עובדים סוציאליים אבל לא תמיד יש מספיק. אני יושב מול המטופל ומסביר לו במשך חצי שעה, ואז גם האחות והמתאמת, אבל הם בהלם וזה לא מספיק. זה משהו שהעמותות מאוד טובות בו. מערכת הרפואה שלנו בארץ, ככל שתהיה מאוד טובה, היא לא טובה בתפיסה ההוליסטית הזאת, שמחלה זה לא רק טיפול במחלה, אלא טיפול גם בכל האספקטים האחרים.
היום ההבנה בעולם, ואני מקווה שזה גם יחלחל בארץ, שהמטופל הוא חלק חשוב מהמעגל הזה שמקבל החלטות. זאת אומרת, זה כבר לא שיושבים הרופא והאחות לבדם ומחליטים אם תקבל טיפול כזה או אחר. בסופו של דבר המטופל הוא אדם אוטונומי והוא מחליט על חייו, הוא מחליט על גופו. ובכלל אם אני רוצה לעזור למטופל ואני רוצה שהתוצאות של הטיפול יהיו טובות, אז אני צריך לגייס אותו ואנחנו צריכים לעבוד ביחד, וככל שאני אסביר יותר וארחיב על תופעות הלוואי ואתאר לו את צורת החיים שלו עם הטיפול החדש, אז אני חושב שאני אוכל לגייס אותו הרבה יותר טוב.
גם כשרופא או חברת פארמה או שניהם, באים ומפתחים טיפול חדש, וכשבאים לבחון איך לתת את הטיפול החדש, המטופל צריך להיות חלק מאלה שיושבים סביב השולחן, כי יש פה שאלות של היענות לטיפול והיענות לבדיקות ההדמיה שצריך לעשות דרך הטיפול, ואיך מתמודדים עם תופעות לוואי ועוד. ככל שהוא יהיה משולב יותר בתהליך הזה, ככה כולנו נרוויח. בעיקר מי שצריך להרוויח זה המטופל כמובן.
ד"ר נתנאל הורביץ הוא יושב ראש האיגוד הישראלי להמטולוגיה ורפואת עירויים, רופא המטולוג בכיר במערך ההמטולוגי ברמב״ם, וחבר בכיר בהנהלת בית החולים.
