fbpx

ריצת המרתון של החיים

בחודש פברואר האחרון חצו עשרות אלפי רצים ורצות את קו הסיום של מרתון תל אביב על מקציו השונים, מי ל-5 ק"מ ומי למרחק המלא של 42.195 ק"מ. עבור חלקם הריצה ההיא הייתה מובנית מאליה, והיוותה תוצר מוצלח יותר או פחות של אימונים ארוכים. אבל היו גם כאלה שהריצה ההיא הייתה ניצחון עבורם, וניצחון כלל לא מובן מאליו.

אבי אילוז, תושב פתח תקוה (46), אובחן בתחילת 2008 עם לוקמיה AML. בתום ארבעה סבבים של טיפולי כימותרפיה והפוגה בת תשעה חודשים הייתה לו שונות, והוא נאלץ לעבור סבב נוסף של כימו והשתלת מח עצם מאחותו.

"שישה חודשים אחר כך", נזכר אילוז, "התחיל אצלי GVHD כרוני שפגע לי בעור ובריאות. עברתי טיפולים בבנק הדם במקביל לביקורות במרפאה ההמטולוגית ובמרפאת ריאות. במשך שמונה שנים סבלתי מירידה בתפקודי הריאה".

ב-2018, כשכבר לא נותרה עוד ברירה, נאלץ אילוז לעבור השתלה של שתי ריאות ולאחריה שיקום ארוך. "חייתי כמעט שנתיים במשך 24 שעות ביממה עם בלון חמצן צמוד", מתאר אילוז, "כבר קראו לי שלוש פעמים להשתלת ריאות. פעמיים החזירו אותי הביתה עד הפעם השלישית, אז נקבעה ההשתלה ליום לפני יום ההולדת שלי. נכנסתי להשתלה בגיל 41, יצאתי בגיל 42 עם ריאות של בחור בן 23 ומה הדבר הראשון שאמרתי לעצמי ולסביבה: שבשנה הבאה ארצה להשתתף במרתון תל אביב. אולי בגלל העובדה שכל השנים עבדתי בחברת סאני, מייבאת סמסונג לישראל, והייתי מאחורי הקלעים של ההפקה".

אבי אילוז
אבי אילוז. צילום: מיכל פז רוזין.

איך רצים עם שתי ריאות מושתלות?

"אחרי השתלת מח העצם ירדתי 40 ק"ג שחזרו בחזרה. אחרי השתלת הריאות הורדתי 20 ק"ג כי התחלתי לצרוך הרבה כדורים. היום אני בולע 26 כדורים ביום. התחלתי בשיקום ריאה שלושה חודשים אחרי ההשתלה, ומישהי שהייתה בקבוצת שיקום ועברה השתלה חודש לפניי כבר הלכה ארבעה ק"מ. התחלתי בשביל הפרוטוקול בהליכות קצרות, כי אמרתי לעצמי שאם היא בת 62 ומסוגלת אני בן 42 וחייב לעשות את זה גם כן. התאהבתי בהליכות ואחרי שישה חודשים כבר הגעתי למרחק של 12 ק"מ".

משם הדרך להצטרף לקבוצת התנועה של עמותת חלאסרטן הייתה קצרה, עד שבפברואר 2020 הוא כבר רץ חמישה ק"מ במסגרת מרתון תל אביב. שנה אחר כך הצטרף לקבוצת הריצה של אדידס וכבר השלים ריצה למרחק של 10 ק"מ עד שבשנה שעברה הגיע רגע השיא – ריצת חצי מרתון למרחק של 21.1 ק"מ, אותה סיים אילוז בתוצאה של 2:46 שעות.

"עכשיו אני במצב של הפוגה", מסכם אילוז, "הצלחתי לאורך החיים ללוות את הבת שלי לכיתה א', בכניסה לחטיבה ובעוד כמה חודשים אלווה אותה לגיוס לצה"ל. אני לא מפחד מהמוות כי פגשתי אותו בהרבה תחנות בדרך שהרווחתי מהן".

מה השאיפות להמשך?

"למדתי להעריך את החיים וכעסתי על אנשים שלוקחים את החיים שלהם כמובנים מאליהם ובוחרים לסיים אותם. בחודש נובמבר הקרוב אני ארוץ במרוץ הלילה של תל אביב ובחודש ינואר מתקיים מרתון טבריה, שם ארוץ את מרחק חצי המרתון. הייתי אמור לטוס בעבר לאולימפיאדת המושתלים בחו"ל, ואני מקווה שבעתיד, ב-2025, זה ייצא לפועל".

עד כמה נעזרת בפעילות של חליל האור?

"נחשפתי למחלה ולאנשים שחוו את מה שחוויתי והבינו את מה שעובר עליי. זה נתן לי את הכלים להבין את הסיפור שלי. יש אנשים שחושבים שאם עברתי השתלת מח עצם או חליתי בסרטן אז אני בריא, והכל מאחוריי, אבל זה מבחינתי מלווה אותי בהרבה נקודות בחיים".

סיפורים נוספים

זה לא סיפור/ חנה מורג

אין כמו חיפה שלי.   צעידה ברחובות הכרמל המוצלים, פעילות אירובית של עליות ועוד קצת עליות, טיולי מדרגות שידעו ימים טובים יותר, המקשרות בין רחובות.

עכשיו הגיע תורי / שמרית ממן

לשמרית הייתה היכרות רבת שנים עם הלימפומה, כשאחותה ואמא שלה אובחנו בה לאורך השנים. אך ביום בהיר, כאשר הרופא בישר לה ש"יש לך לימפומה", זה

מבחן חיי/ אפרת נירגד

"דווקא הרגעים הקשים מילאו אותי בתקווה, ומעז יצא מתוק. הבנתי שיש לי המון סיבות לרצות לחיות, מתישהו הסבל יסתיים, והשגרה תחזור לחיי, לכן עלי להילחם

פולי מה?

אסנת בן ברוך לא הכירה את מחלת הפוליציטמיה ורה בה חלתה. אחרי שנתיים של תסמינים היא גילתה מה הייתה הסיבה לכך – מחלה בשם פוליציטמיה