מיילופיברוזיס ראשונית

מיילופיברוזיס ראשונית (הנקראת גם מיילופיברוזיס כרונית אידיופתית, מטאפלזיה מיילואידית אגנוגנית)

הינה הפרעה שבה רקמת מח עצם נורמלית, מוחלפת בהדרגה בחומר סיבי דמוי צלקת אשר עם הזמן מובילה לכשל מתקדם של מח העצם. בתנאים רגילים, מח העצם מציג רשת מסודרת של סיבים שעליה תאי הגזע יכולים להתחלק ולגדול. סיבים אלה במח העצם, עשויים מתאים ייעודיים הידועים בשם פיברובלסטים.

במיילופיברוזיס ראשונית, כימיקלים המופרשים על ידי מספר גבוה של טסיות ומגקריוציטים אנורמליים (תאים היוצרים טסיות) יוצרים גירוי יתר של הפיברובלסטים. כתוצאה מכך מתקבל גידול-יתר של סיבים קשיחים אלה במח העצם והם מחליפים בהדרגה את הרקמות הנורמליות. עם הזמן הסביבה הנורמלית של מח העצם נהרסת ומונעת את יצירתם של תאים אדומים, לבנים וטסיות תקינים. כתוצאה מכך מופיעים אנמיה, ספירת טסיות נמוכה ויצירת תאי דם מחוץ למח העצם, לדוגמה בטחול ובכבד וכתוצאה מכך להגדלתם. מיילופיברוזיס ראשונית, הינה הפרעה כרונית נדירה המאובחנת בכ-1 מתוך 100,000 בני אדם. היא יכולה להופיע בכל גיל אך בדרך כלל היא מאובחנת בשלב מאוחר בחיים בין 60-70 שנה. הגורם של מיילופיברוזיס ראשונית עדיין אינו ידוע במלואו. היא יכולה להיות מסווגת כמוטציה JAK2 חיובית (בעלת מוטציה JAK2) או שלילית (ללא מוטציית JAK2). חשיפה ממושכת לרמות גבוהות של בנזין, או למנות מאד גבוהות של קרינה מייננת, עשויים להגביר את הסיכון למיילופיברוזיס ראשונית במספר מצומצם של מקרים. כשליש מהאנשים עם מיילופיברוזיס ראשונית אובחנו קודם לכן עם פוליציטמיה (מיילופיברוזיס פוסט-פוליצטמית) או עם תרומבוציטמיה ראשונית (מיילופיברוזיס פוסט-ET).

תסמינים וסיבוכים של מיילופיברוזיס ראשונית

כ-20 אחוז מהאנשים הינם חסרי תסמינים של מיילופיברוזיס כאשר הם מאובחנים לראשונה עם המחלה וההפרעה מתגלה במקרה כתוצאה מבדיקת דם שגרתית. אצל האנשים האחרים, התסמינים מתפתחים בהדרגה עם הזמן. לעתים קרובות ניכרים תסמיני אנמיה הכוללים עייפות בלתי מוסברת, חולשה, קוצר נשימה ודפיקות לב. תסמינים לא ספציפיים אחרים כוללים חום, איבוד משקל לא רצוני, גרד בכל הגוף והזעת יתר, במיוחד בלילות. כמעט לכל המטופלים עם מיילופיברוזיס ראשונית יש טחול מוגדל (ספלנו מגליה) בעת האבחנה הראשונה, אצל כשליש מהמקרים הטחול מוגדל מאד. תסמינים שכיחים כוללים: תחושת אי-נוחות, כאב או מלאות בחלק השמאלי העליון של הבטן. טחול מוגדל עשוי גם לגרום ללחץ על הקיבה וכתוצאה מכך לתחושת מלאות, קלקולי קיבה ואיבוד תאבון. אי נוחות בבטן יכולה להיגרם גם מכבד מוגדל (הפטומגליה), המופיע אצל כשני שלישים מהמקרים. תסמינים אחרים השכיחים פחות, כוללים כאבים במפרקים ובעצמות ובעיות דימום.

כיצד מאובחנת מיילופיברוזיס?

מיילופיברוזיס ראשונית, מאובחנת באמצעות שילוב בדיקה גופנית המראה נוכחות טחול מוגדל, בדיקות דם ובדיקת מח עצם. מיילופיברוזיס ראשונית מאובחנת רק כאשר סיבות אחרות לפיברוזיס של מח העצם (כולל לוקמיה, לימפומה, סוגי סרטן אחרים שהתפשטו למח העצם) נשללו.

ספירת דם מלאה

אנשים עם מיילופיברוזיס ראשונית' בדרך כלל מראים סימנים של אנמיה בדרגות שונות. בבדיקה תחת מיקרוסקופ, התאים האדומים מתוארים בדרך כלל כבעלי צורת דמעה. בשלבים המוקדמים של ההפרעה ניתן למצוא מספר גבוה מהרגיל של תאים לבנים וטסיות אך בשלבים יותר מתקדמים של המחלה ספירת התאים הלבנים והטסיות בדרך כלל נמוכה מהרגיל.

בדיקת מח עצם

לעתים קרובות אין אפשרות לקבל דגימות של נוזל ממח העצם באמצעות מחט ומזרק (שאיבת מח עצם) בגלל פיברוזיס של מח העצם (ניקור יבש). ביופסיית מח העצם הנעשית באמצעות סכין כירורגית מראה בדרך כלל פיברוזיס אנורמלי של חלל מח העצם. נערכת גם אנליזה ציטוגנטית ומולקולרית של תאי הדם ומח העצם על מנת לסייע באישור האבחנה ועשויה לעזור בעריכת הפרוגנוזה. מוטציה בגן JAK2 מופיעה אצל כ-50% מהאנשים עם מיילופיברוזיס ראשונית. כיום לא ברור מדוע חלק מהמטופלים עם מוטציות בגן JAK2 מפתחים מיילופיברוזיס בעוד האחרים אינם מפתחים את המחלה.

כיצד מטפלים במיילופיברוזיס?

לחלק מהאנשים אין תסמינים כאשר הם מאובחנים לראשונה עם מיילופיברוזיס ראשונית ולא נדרש כל טיפול מיידי במחלה, מלבד ביקורים סדירים אצל הרופא לצורך מעקב קפדני של המחלה. עבור אחרים הטיפול הוא בעיקר טיפול תומך ומכוון למניעת סיבוכים הנובעים מספירת דם נמוכה והגדלת הטחול (ספלנו מגליה). טיפול זה כולל מאמצים לשיפור איכות החיים, הקלה בתסמיני האנמיה או הגדלת הטחול ומניעה וטיפול בכל הסיבוכים שעשויים להופיע כתוצאה מהמחלה או מהטיפול בה, כולל עירויי דם תקופתיים ונטילת אנטיביוטיקה כדי למנוע ולטפל בזיהומים. תרופה כימותרפית כגון הידרוקסיוראה (ראה פוליציטמיה ורה) או מנות קטנות של תרופה שנקראת תלידומיד עשויות להינתן כדי להקטין את הטחול המוגדל. בחלק מהמקרים, תישקל כריתת הטחול, במיוחד כאשר הטחול יגדל עד כדי כך שהוא גורם לתסמינים חמורים. כריתת הטחול עשויה גם להישקל כאשר יש צורך מוגבר בעירויי דם. הדבר קורה לפעמים כיוון שהטחול משמיד תאי דם, במיוחד טסיות, בקצב מאד מהיר. מנות קרינה קטנות לטחול עשויות להינתן גם כן כדי להקטין אותו. הדבר מעניק בדרך כלל הקלה זמנית לפרק זמן בין 3 עד 6 חודשים. חלק מהמטופלים היותר צעירים שיש להם תורם מתאים עשויים לקבל השתלה (מתורם חיצוני) של תאי גזע. זוהי פרוצדורה רפואית היחידה שמעניקה סיכוי להחלמה לחולי מיילופיברוזיס. היא כוללת שימוש במינונים גבוהים מאד של כימותרפיה, עם או ללא רדיותרפיה, ולאחר מכן אינפוזיה של תאי גזע של דם, אשר נתרמו על ידי תורם מתאים. השתלות תאי גזע כרוכות בסיכונים גבוהים ומתאימות למיעוט קטן של מטופלים צעירים יחסית (בד”כ מתחת לגיל 60).

מעכבי Jack2

תרופות אלה הן טבליות הפועלות על ידי חסימה של Jack2 ובכך להוביל להפחתה של התרחבות הטחול והקלה בתסמינים. מסתמן שהן גם יעילות אצל חלק מהמטופלים עם מיילופיברוזיס ללא מוטציית Jack2. תופעות לוואי עשויים לכלול החמרה באנמיה או ספירה נמוכה של טסיות דם.

עירויי דם וטסיות

במידה ותסמיני אנמיה מפריעים לפעילויות היום-יומיות, הרופא עשוי להמליץ לעשות עירוי תאי דם אדומים. עירויי טסיות ניתנים לעתים כדי למנוע או לטפל בדימומים. לדוגמה: דימום קבוע מהאף, כאשר ספירת הטסיות נמצאת מתחת לרמה קריטית. אין צורך להתאשפז בבית חולים לצורך עירוי תאי דם אדומים או טסיות והם מתבצעים בדרך כלל במרפאת חוץ. עירויי דם בימינו בטוחים למדי ובדרך כלל אינם גורמים לסיבוכים חמורים. יחד עם זאת, המטופל יהיה נתון למעקב קפדני במהלך העירוי. באם המטופל חש ברע, קור, צמרמורת במהלך העירוי, יש לפנות לאחות משום שייתכן ומעיד על תגובה של הגוף וניתן לנקוט בצעדים למזעור התסמינים הללו ולהבטיח שהם לא יישנו.

 פרוגנוזה

מיילופיברוזיס ראשונית נחשבת בדרך כלל למחלה חשוכת מרפא אך עם טיפול אנשים רבים יכולים לשמור על חיים נוחים וחופשיים מתסמינים במשך זמן מה. מסלול ההתפתחות הטבעי של המחלה יכול להיות מאד שונה אצל אנשים שונים. אצל חלק מהאנשים המחלה נשארת יציבה במשך תקופה ארוכה והם חופשיים לנהל אורח חיים נורמלי עם הפרעות יחסית מועטות בשל המחלה והטיפול בה. עבור אחרים, מיילופיברוזיס מתקדמת יותר מהר והאנשים נזקקים לטיפול כדי סייע להם להקל על תסמיני המחלה. הפיכת המחלה לסוג של לוקמיה הנקראת לוקמיה מיאלואידית חריפה מתרחשת אצל כ-10-20 אחוז מהמקרים. הרופא שלך הוא האדם הנכון כדי להעניק לך פרוגנוזה מדויקת בנוגע למחלה כיוון שיש בידו את כל המידע הדרוש לביצוע ההערכה.